מוצאי שבת, חודש לפני יום הבחירות "הקריטיות" כלשונם, וראשי מפלגות האופוזיציה שחררו לאוויר הבטחה חדשה: "מסמך עקרונות" חגיגי שנועד לשדר אחדות ועוצמה. בתחתית הדף מתנוססות החתימות של לפיד, ליברמן, גולן, בנט ואיזנקוט. על פניו, מדובר במפגן כוח פוליטי מרשים, אבל האם זה באמת כך?

המסמך עמוס בהצהרות חיוביות. המנהיגים מתחייבים לעשות הכול כדי להגדיל את ציבור המצביעים, מבטיחים אי-התקפה הדדית על ראשי המפלגות או על מפלגה שותפה בגוש, ומכריזים על הקמת שלוש קבוצות עבודה משותפות בתוך 48 שעות. הקבוצות האלה אמורות לעסוק בהעלאת אחוז ההצבעה, גיבוש קווי יסוד (כולל ועדת חקירה ממלכתית והגבלת כהונה) ותיאום הדוברות. נשמע מסודר.

מי מנהיג את האירוע? לראשי המפלגות אין תשובה

אבל אחרי זה מעיפים את המילים המפוצצות, שכאילו נכתבו ב-AI, ומגלים שאין במסמך יותר מדי. יש "עקרונות" וקווים כלליים, אבל יש בו גם כישלון מאוד גדול. במסמך מנסים החתומים עליו לדלג באלגנטיות על השאלה הקריטית מכולן: מי מנהיג את האירוע?

במקום לתת לבוחרים תשובה ברורה, מנהיגי הגוש הסתפקו בהתחייבות לפעול במשותף מיד לאחר הבחירות להקמת ממשלה. דחיית הקץ הזו אינה מקרית, היא חושפת את גודל המחלוקות ותהומות האגו שפעורים בחדר. חמישה ראשי מפלגות, שלפחות לשלושה מהם יש שאיפות הנהגה ברורות ומוצהרות.

האבסורד הגדול הוא שהם אפילו לא היו חייבים לנקוב בשמו של מועמד ספציפי עכשיו כדי לשדר רצינות. אפשר היה פשוט לנסח כלל דמוקרטי, פשוט והגיוני: "ראש המפלגה שיקבל את מספר המנדטים הגדול ביותר בגוש הוא מועמדנו לראשות הממשלה". העובדה שהם לא הצליחו לחתום אפילו על מנגנון בסיסי כזה, מוציאה אותם קטנים. כל אחד מהם עדיין בטוח שהוא זה שצריך לשבת בבלפור, גם אם המפלגה שלו תסיים הרחק מאחור.

ואם חוסר ההסכמה על המנהיגות לא הספיק, הגיע הבוקר שאחרי והוכיח עד כמה הבלוק הזה רעוע אידיאולוגית. הדיו של המסמך עוד לא התייבש, והסדקים כבר הפכו לתהומות. מצד אחד, גדי איזנקוט הצהיר לפני הפגישה בפה מלא בטלוויזיה שמבחינתו מפלגות כמו רע"ם ומנסור עבאס לא יהיו בממשלה, מכיוון שהן אינן מוכנות להכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ובחמאס כארגון טרור שיש להשמיד.

ולמחרת, ממש פחות מ-12 שעות אחר כך, יאיר גולן עלה לשידור ברדיו והצהיר את ההיפך הגמור: ישיבה עם מפלגה ערבית בממשלה היא "טבעית, נכונה, ראויה ודמוקרטית". גולן אף מיהר להחזיר לשולחן את חזון ההסדרים המדיניים שאיזנקוט מתנגד אליו. אנשיו של גולן נאלצו להוציא הבהרה שהנושא "כלל לא עלה בפגישה אמש". ברור שזה לא עלה, כשהמחלוקות כל כך עמוקות בשאלות פשוטות עם מי מקימים ממשלה ומה עושים בזירה המדינית - הרבה יותר קל להקים "קבוצת עבודה לתיאום דוברותי" מאשר לנהל דיון אמיתי.

גוש פוליטי שמבקש את אמון הציבור כדי לנהל מדינה במשבר היסטורי לא יכול להסתתר מאחורי "קבוצות עבודה" או הסכמי אי-התקפה. מי שלא מסוגל להכריע בתוך החדר הממוזג על מנגנון לבחירת מנהיג, ולא מסוגל להסכים האם מנסור עבאס הוא שותף לגיטימי או קו אדום, יתקשה מאוד לקבל החלטות קשות באמת ביום שאחרי הבחירות. המסמך סידר תמונה יפה, אבל הוא הוכיח גם אפס הנהגה.

הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מנהל שותף במחלקת היח"צ בקבוצת התקשורת אשדיר