הרבה חשבו שאיתמר בן גביר החליט לקפוץ השבוע מעל הפופיק. במסיבת העיתונאים שכינס כשלצידו טלי גוטליב, הצהיר השר לביטחון לאומי כי בממשלה הבאה הוא ידרוש מנתניהו את תפקיד שר הביטחון לעצמו ולמספר 2 החדשה שלו את תפקיד שרת המשפטים. טוב שלא ביקש להיות גם ראש ממשלה ברוטציה. אבל בעוד רבים תהו מה עבר בראשו של יו"ר עוצמה יהודית, ניתן להסתכל על זה כמהלך אסטרטגי בו בן גביר לא מסתכל על בחירות 2026 - אלא על אלו של 2030.
בן גביר מתפתח באופוזיציה
כבר תקופה ארוכה שבמפלגת "עוצמה יהודית" מתבשלת ההבנה שהם כנראה לא יהיו חלק מהממשלה הבאה. גם במידה ותושג הכרעה בין הגושים, נתניהו מצהיר שוב ושוב שהוא מעוניין ב"ממשלה לאומית רחבה", ולמרות שהוא מנסה לרצות את בן גביר, הסירוב להצטלם איתו והוויכוחים הבלתי פוסקים, לצד ההיסטוריה של נתניהו שמעדיף כמעט תמיד סמן שמאלי במפה אותו יוכל להאשים בחוסר הימניות שלו עצמו - מראים שככל הנראה יעדיף את איזנקוט על פני שותפו בקדנציה האחרונה.
אז מה האסטרטגיה במקרה כזה? הסתכלות על ההיסטוריה של בן גביר עצמו מוכיחה שהפעם בה מפלגתו גדלה בצורה המשמעותית ביותר הייתה אחרי שישב באופוזיציה בזמן ממשלת השינוי של בנט ולפיד. בזמן הזה, בן גביר הקפיד לצעוק מהספסל על המחדלים של הקואליציה, להגיע לכל זירת רצח ולהצהיר איך אצלו המצב יהיה שונה. הדבר השתלם לו במיוחד כשבבחירות 2022 הוא השיג כוח אלקטורלי משמעותי וקטף את התפקיד בו חשק ביותר.
מכוון לעוד ארבע שנים
כעת, כשנראה שבכל מקרה פניו יהיו לאופוזיציה, השר לביטחון לאומי יודע שככל שכבר עכשיו יציב את הרף כמה שיותר גבוה - כך יוכל לשגר הצהרות מרהיבות יותר כשלא תהיה לו שום אחריות לממש אותן. המצב בעזה או בלבנון ידרדר? אם בן גביר היה שר ביטחון זה לא היה קורה. קשיים מול מערכת המשפט? גוטליב הייתה יכולה לפתור אותן בשנייה. יו"ר "עוצמה יהודית" יעדיף כבר מעכשיו לתת הבטחות אדירות, כדי שיוכל אחר כך להאשים את נתניהו בכך שהסיבה היחידה שהן לא מומשו הייתה כיוון שלא נתן לו ולאנשיו את המפתחות.
אפשר לראות את זה גם ביעדים שבן גביר עצמו שם. שורה של הבטחות שנשמעת טוב לבייס, אבל בלי אף תוכנית קונקרטית כיצד לממש אותן. מעידוד הגירה מעזה ועד פירוז הרשות הפלסטינית - שנשמעות למצביעיו טוב על הנייר אך בפועל נוסו שוב ושוב, וללא תוכנית קוהרנטית ככל הנראה ייכשלו שוב - ועד פיטוריה של היועמ"שית (שכבר פוטרה) והחזרת בג"ץ "למקומו הטבעי" - עוד סיסמה שנשמעת מצוין, אבל בפועל לא אומרת שום דבר פרקטי.
בעוד בן גביר מדבר על כאן ועכשיו, במחשבתו הוא בכלל מסתכל על הבחירות עוד ארבע שנים. הוא מתכנן לגרוף באופוזיציה את כל האשראי אותו לא הצליח להשיג בתפקידו השנוי במחלוקת בתור שר לביטחון לאומי, ובמידה והתוכנית שלו תצליח, ובמהלך הקדנציה הבאה שימורו בתודעת הציבור כזה שאיגף כל פעם את הממשלה מימין יגבר על כישלונו בתור שר לביטחון לאומי - ייתכן והאופציה לרוטציה עם נתניהו בבחירות 2030 כבר לא תישמע כל כך תלושה מהמציאות.