האורח שהגיע להתראיין בפרקים הראשונים לעונה השנייה של "יהיה טוב" אצל עמרי אסנהיים בתאגיד השידור היה לא אחר מאשר תת אלוף במילואים עופר וינטר. וינטר - אז משוחרר טרי אחרי 34 שנות שירות - הציג קו לפיו העיפו אותו מהצבא כי היא "דתי" או "לוחמני", אבל מתחת לפני השטח היה ניתן לזהות דמות שמכוונת לפוליטיקה ועל כן יוצרת נרטיב שיסתדר עם מה שמתאים לו. השבוע זה אכן קרה - וינטר הכריז על מפלגתו החדשה "עמך ישראל" וטלטל את המערכת הפוליטית עם שני כיוונים אפשריים - אחד מעורר תקווה ואחד מטריד.
סוס דוהר - אבל לאן?
הדבר הטוב ביותר הוא ההבטחה שהקצין הבכיר לשעבר הקפיד עליה לאורך כל הדרך - פוליטיקה חדשה עם אנשים שלא היו במערכת הפוליטית ב-7 באוקטובר 2023. וינטר משחק פה על סנטימנט ציבורי ממנו רוב הפוליטיקאים הותיקים חושבים שאפשר להתעלם ממנו וחבל - הציבור לא שכח את אלו שהיו בטבח הנורא שעבר על עם ישראל, ואותה התעלמות מצד נבחרי הציבור, שיכולים להמשיך הלאה כאילו לא קרה כלום, ככל הנראה תשפיע אלקטורלית מעט יותר משלוש שנים אחר כך, ב-27 באוקטובר 2026. וינטר מביא איתו נבחרת חזקה מאוד - מיוסף חדאד דרך ללי דרעי ועד דווידי בן ציון - ובעיקר אנשים שלא היו חלק ממקבלי ההחלטות שהובילו אותנו לאותה שבת שחורה, וכעת ממשיכים לתכנן תוכניות כאילו הציבור שכח.
לזה מתווסף אפיון הדמות של וינטר, אותו היה ניתן לאבחן כבר אז בריאיון לאסנהיים - אדם שלא מקבל סמכות, ועושה כישר בעיניו. זו הסיבה שהוא לא הצליח להתקדם לתפקידים הבכירים ביותר במערכת הצבאית ההיררכית (ולא היותו דתי) ושהוא לא מוכן לוותר על להיות מספר 2 באיחוד כזה או אחר. אבל ייתכן שדווקא היותו אדם שמסתער קדימה בלי להתחשב באלו שמעליו, היא מה שיהפוך אותו לפוליטיקאי שאכן מוביל מהלכים משמעותיים בכנסת. ראינו איך זה עבד עם סמוטריץ' שרצה לקדם התיישבות או בן גביר ורפורמת הנשק והכלא. כשניצב מולנו אדם לוחמני, עם גב חזק ממפלגתו שהלב שלו נמצא במקום הנכון מבחינת אנשי הימין הביטחוני - זה יכול להביא להישגים משמעותיים.
מזכיר את בנט
אבל לצד כל הדברים הטובים על מפלגת "עמך ישראל החדשה", יש גם סוגיה שצריכה להדאיג הרבה מבוחרי הימין. בימים המעטים שעברו מאז ההכרזה הסגולה והחולצות הממותגות של "Vinter is coming", אנשים שדיברו על המפלגה הזכירו אותה בעיקר כ"לא מפלגה דתית, אלא כזו שפונה לכל חלקי העם". כזו שתפעל לאיחוד ולא תהיה מגזרית. הקולות האלו נועמים באוזן בהתחלה - הרי מי מאיתנו לא רוצה אחדות - עד שנזכרים שהמפלגה האחרונה סביבה נשמעו אותם דיבורים הייתה מפלגה של אדם דתי אחר שהתיימר להיות איש ימין - נפתלי בנט, עם מפלגת "ימינה" ב 2021.
בנט הציג את עצמו ככזה שבא לייצג את כל העם. הוא לא רצה לפנות רק לבוחרי הימין, אלא הקפיד להתייחס למפלגה שלו כ"לשון המאזניים" שתשבור את פוליטיקת הגושים והחרמות. אמנם הדברים לא השיגו לו ניצחון אלקטורלי מרהיב באותה מערכת בחירות, אבל ששת המנדטים שעוד נותרו לו אחרי פרישת שיקלי הספיקו לאיש כדי לזרוק לפח את כל האידיאולוגיה של מצביעיו מימין ולהקים ממשלה עם אנשים שעד היום לא מסוגלים לקרוא לחמאס ארגון טרור. וזו בדיוק הנקודה שבה וינטר יצטרך להיבחן. להצליח להביא מצביעים לא מגזריים, ולשמור לצד זה על ערכי הימין שהוא מתיימר להוביל.
וינטר מגיע לפוליטיקה עם יתרון גדול: הוא לא חייב דבר למערכת הישנה. אפילו ההיפך, כשנזכרים שיושבים שם אנשים שלא קידמו אותו בצבא. אבל האופי שלו בתור אדם שיודע יותר טוב מכולם בעיני עצמו ולא מקבל סמכות עלול להתהפך על מצביעיו במידה ויחליט לקחת כיוון פוליטי אחר שלדעתו יתאים יותר. דווקא מי שמבקש לשבור את הכללים הישנים צריך להבהיר למי הוא מחויב, ועל אילו עקרונות הוא לא מוכן לוותר. הציבור הימני לא צריך עוד פוליטיקאי שיגיד לו שהוא יודע טוב יותר מה נכון עבורו, אלא כזה שיידע להקשיב לו גם כשהרוח הפוליטית נושבת לכיוון אחר. וינטר ביקש להיכנס לפוליטיקה בשם "עמך ישראל", ועכשיו נותר לראות אם מאחורי השם הזה עומדת אחדות שמרחיבה את הימין - או פוליטיקה ישנה שתשתמש בימין רק כקרש קפיצה.