המתח המובנה בתוך הגדרת מדינת ישראל כ"יהודית ודמוקרטית" אינו חדש לנו. מיום הקמתה, שתי הצלעות הללו מהוות את עמודי התווך של קיומנו כאן, וביניהן מתקיים מאבק תמידי, לעיתים מכאיב, על האיזון הנכון. עוד לא מצאנו את הנוסחה המדויקת שתשקיט את הסערה, אולי משום שזוהי ליבת הזהות שלנו - הניסיון לחיות חיים ריבוניים ומודרניים מתוך נאמנות למורשת עתיקה.
אולם, האירועים שהתרחשו בצהרי השבת האחרונה בבית המשפט העליון, סימנו חציית קו אדום. גם אם טרם הכרענו מה בדיוק נכלל תחת ההגדרה "מדינה יהודית" במישור המשפטי, ישנם קווי מתאר שאינם זקוקים להסבר. השבת היא לא רק "עוד ערך". היא מרכיב יסודי באמונת ישראל ובזהות של העם היהודי לדורותיו.
דמוקרטיה היא לא רק דחיפות
אין חולק על כך שחופש הביטוי והזכות להפגין הם נשמת אפה של הדמוקרטיה. טוב עשו שופטי בג"ץ שהתכנסו כדי לדון במידתיות הגבלות המשטרה ופיקוד העורף על קיום הפגנות בעת הזאת. כאשר עקרונות השמירה על ביטחון הציבור מתנגשים עם זכויות האזרחיות הבסיסיות, חיוני שיהיה מי שיבחנו את האיזון שבין הדברים ואת אופן מימוש חופש המחאה. זהו תפקידו של בית המשפט במדינה חופשית.
אלא שהשאלה היא לא רק מה דנים, אלא גם מתי דנים. הדיון המשפטי לא היה דחוף לשבת אחר הצהריים, ובוודאי שאין זה ראוי במדינה המגדירה עצמה יהודית לבקש מנציגי המדינה להשיב במתווה מתוקן עוד בעיצומה של השבת.
לא פיקוח נפש
כמובן שקיומה של מחאה במוצאי שבת חול המועד פסח אינו עניין של פיקוח נפש. עם כל הכבוד לחשיבותה הקריטית של המחאה הציבורית, השבת היא נכס צאן ברזל שאינו נופל ממנה בחשיבותו הלאומית. את הדיון החשוב הזה, המכבד את זכויות האזרח, היה צריך לקיים ביראה ובכבוד - מיד בצאת השבת.
צודק הרב הראשי לישראל שהתרעם על שקרה.כאשר המערכת המשפטית דורשת מהמשטרה ומצה"ל לחלל שבת לצורך הליכים פרוצדורליים שאינם דחופים ברמה של חיי אדם, היא רומסת רגל אחת של מגילת העצמאות לטובת הרגל שנייה. במדינה יהודית ודמוקרטית, השבת צריכה להיות המרחב שבו עוצרים לחשוב ושובתים ממלאכה שאינה חיונית, לא המרחב שבו דורסים את הקודש בשם הליכים מנהליים.
האתגר הגדול שלנו הוא לא לבחור צד, אלא לשמר את האיזון העדין: להיות מדינה שממשיכה בגאון את מסורת עם ישראל מדורי דורות, ויחד עם זאת קשובה לשינויי העולם ומכירה בחשיבותם הקריטית של ערכי הדמוקרטיה. כדי שהשילוב הזה יצליח, עלינו לדעת לעצור לכבוד השבת, לכבוד המסורת ולכבוד המכנה המשותף העמוק ביותר שלנו. את הדיון החשוב על חופש הביטוי היה צריך לקיים ביראה ובכבוד - בצאת השבת.
הרב יאיר פארן, מנהל חט"ב בתיכון שחרית בירושלים