בשבועיים האחרונים ניכר שראש הממשלה נתניהו משנה כיוון: מהצהרות לוחמניות אל מסרי פיוס: "ביחד אנו בלתי מנוצחים" אמר באחת ההצהרות ובהמשך הוסיף כי "עמית הוא נשיא העליון וזו עובדה". משפטים כאלה שבאו לפתע אינם מקריים. נתניהו מריח את שינוי הסנטימנט הציבורי: הציבור עייף ממלחמות, עייף מרעש ורוצה אחדות, אך לא פחות מכך - גם מחפש אשמים. קמפיין הבחירות כבר מעבר לפינה, ונתניהו מכין את השטח.
נאבקים על זכות הבלעדיות על "האחדות"
אבל נתניהו לא הראשון שזיהה את הרוח הזו. בני גנץ עשה זאת כבר קודם: "שבת אחים או מלחמת אחים", אמר לי השבוע והוסיף "הציבור מבין את זה, וגם בכנסת מתחילים להבין". כך נולד קמפיין הבחירות הקרובות: האחדות. אלא שזהו מושג חמקמק, כמעט מסוכן, משום שכאשר הצדדים היריבים נאבקים על זכות הבלעדיות על "האחדות", התוצאה הבלתי נמנעת היא שיסוי נוסף.
בחודשים הקרובים לא נראה אחדות. נראה את הקרב על האחדות. כל צד יטען שהוא המאחד האמיתי והבלעדי, והשני הוא המפלג והאשם בכך שיש שיסוי. השיסוי אולי משנה צורה, אך לא נעלם: אחדות זה השיסוי החדש.