כל יום קופצים לנו פושים חדשותיים שמוכיחים שלהגיד שאף אחד בממשלה לא מתעסק בגיוס החרדים - זה שקר גמור. להיפך, הממשלה משקיעה אנרגיות יצירתיות לפתור את הפלונטר המאיים על שלמות הקואליציה, רק שלא בדרך שציפינו. לדוגמה, רק השבוע אישרה הממשלה אופציה להאריך צווי 8 ל-450 אלף לוחמים, פעלה בדחיפות להארכת החוק לשירות לאומי כתחליף לשרות צבאי - גם לחרדים בריאים וכשירים, ופעלה לצמצום צווי עיכוב יציאה מהארץ למשתמטים שמגיעים לנתב"ג.
מילואימניקים, לא צריכים פלסטר. צילום: Michael Giladi,Flash90
המאקרו-אסון שמתבשל
אך לא על פושים בווטסאפ אנו מלינים, אלא על המאקרו-אסון שמתבשל תוך התעלמות מוחלטת של האמונים על עתידה ושגשוגה של מדינת ישראל. השבוע התכנסה ועדת הכספים בראשות ח"כ משה גפני לדיון חשוב במיוחד: "השפעת שירותם הממושך של משרתי המילואים על שוק העבודה והמשק". נושא מהותי, שנוגע בעת ובעונה אחת לאנשים, לעסקים, ולמחר הכלכלי של מדינת ישראל. הציפייה הייתה לדיון מעמיק, אמיץ, שיציג פתרונות מערכתיים - אולי אפילו חזון. או שלפחות ידון בהיקף המשבר ובהשלכותיו. זה לא קרה.
הנתונים שהוצגו לא השאירו מקום לספק: עשרות אלפי אנשי מילואים נעדרים לאורך חודשים מהעבודה, רבים מהם עצמאים ובעלי עסקים קטנים - מנוע הצמיחה האמיתי של המשק. כשמעסיק קורס הוא מושך אחריו את משפחות המועסקים. דומינו. מילואימניקים הוכנסו לרשימות שחורות בבנקים בשל פיגורים בתשלומים. לארבעים אחוז מהמילואימניקים אין עבודה לחזור אליה, ורבים יותר פשוט הרוויחו פחות או הפסידו יותר.
עסקים קורסים בגלל חוסר ודאות ולא מוכנים להעסיק מילואימניקים. הנזקים הכלכליים של שרותם הארוך במקום גיוס צעירים לסדיר מגולמים בעשרות מיליארדי שקלים. "אפקט מצלק" קוראים למצב לזה בשפה כלכלית, מונח שמשמעותו פשוטה: הנזק המצטבר לשוק העבודה, ליזמות, לחדשנות ולכלכלה לא ייגמר גם כשנחזור לשגרה - הוא ילווה אותנו עוד עשור קדימה.
לכסות את חבית הנפץ בצלופן צבעוני
ומה הפתרונות המוצעים בועדה? ובכן - אשראי. דחיית חובות. עוד מענק. עוד צ'ופר. עוד פלסטר. פתרונות ליחיד ולארגון, לכאורה אכפתיות. בפועל - ניסיון לעכב את ההתמוטטות, לכסות את חבית הנפץ בצלופן צבעוני.
מה שלא נאמר בדיון הוא הסיפור האמיתי: היה ניתן למזער את נזקי המלחמה על ידי הרחבת שורות המתגייסים. מתגייס צעיר המחליף מילואימניק בוגר הוא הקלה אדירה על המשק. אפשר להחליט על מדיניות כלכלית לפיה - יתנו יקבלו - לא יתנו לא יקבלו - שנכונה כלכלית, חברתית ומוסרית. אפשר לבנות מדיניות כלכלית מפוכחת יותר עם אחריות, ערבות וראיה לטווח ארוך, ופחות חלוקת שלל פוליטית. חייבים להביט נכוחה ולהודות בשוקת השבורה לפניה אנחנו עומדים ולהפחית מעוצמת הפגיעה. אך משום מה זה לא הכיוון של הועדה: פלסטרים, דחיה, עצימת עיניים. דחיקת המשרתים לסיטואציה בה יתנדבו מרצונם להיות שכירי חרב - כי פשוט לא תהיה להם ברירה אחרת. את המחיר נשלם כולנו.
זה לא מה שביקשנו
מה אתם רוצים מאתנו? גילגלו עיניים ינון אזולאי (הח"כ שלא שרת בצה"ל מעולם ושקולו איפשר הארכה נוספת של צווי השמונה למשרתים), וח"כ גפני (שהציע לעשות קריעה אם ידרשו חרדים להתגייס) - רק רצינו לעזור לכם, זה לא מה שביקשתם? לא. זה לא מה שביקשנו. הציבור לא מתרשם ממתן כדור להרגעת כאב ראש, בעוד הדימום גובר.
ועדת הכספים של הכנסת התכנסה לדון בהשפעת המילואים המתארכים על הכלכלה אך לא היה לה האומץ להישיר מבט לתמונת המציאות העגומה. במקום זה היא השפילה מבט לרגע מול נושאי הנטל בהבעת חמלה לא מועילה. במצב הנתון זה הרבה פחות מהנדרש. המצב האישי של משרתי המילואים הוא הבעיה הקטנה שלנו.
הכותבת היא ד"ר נעמה שלם, ממובילות פורום שותפות לשירות