כלל ראשון: שני המועמדים הם יהודים טובים. אמנם אינם תואמים דרישות ההלכה היהודית עבור מנהיג, המבוארים בהלכות מלכים לרמב"ם פרק א. מכל מקום, כיון שיש לפנינו רק שני אלה, יש לבחור מה הטוב ברובו, כדברי הרמב"ם הלכות תשובה פרק ג שאדם נידון על פי רובו.
כלל שני: כדי למלא תפקיד הנהגה, קובע הרמב"ם שם בהלכות מלכים שיש שני תנאים: יראה וחכמה. יראה – הכוונה יראת שמים, דתיות, שמירת מצוות, לימוד תורה. חכמה – הכוונה כשרון הנהגה.
כלל שלישי: אם נוצר מצב שחסרה אחת מתכונות אלה, בלית ברירה, אפשר למנות אדם שיש לו יראה ואין לו חכמה, כי לגבי החכמה אפשר למצוא לו מדריך שיעניק לו בינתיים מחכמתו עד שילמד. אבל אם אין לו יראה, אי אפשר למנות מדריך עם יראת שמים במקומו (שם).
כלל רביעי: יכולת מנהיגותית אינה נמדדת על פי הבטחות של המועמד. לפעמים מועמד מפריח הבטחות כדי לשבות לב הבוחרים. וגם אם דובר אמת לאמיתה, אין שום ערובה שיצליח למלא הבטחותיו מחוסר יכולת. לכן הכישרון וגם ההבטחות נבחנות רק על פי העבר, מתוך העמדת דבר על חזקתו.
מסקנת בינתיים
מועמד אחד הוא דתי והשני אינו דתי, אלא חילוני ובמקרה הטוב פלורליסטי. אותו שהוא דתי הינו בעל ניסיון רב בניהול מערכות ציבוריות רחבות, והמועמד השני יש לו ניסיון דל. לכן משתי בחינות אלו יש לבחור במועמד הדתי.
כלל חמישי: המועמד הדתי נתמך ע"י אישים פוליטיים ומתוך כך מחויב להם (מכל מקום, יש פנים לכאן ולכאן. פעם אמר נשיא ארצות הברית לפני הבחירות: איני חייב שום דבר לאף אחד בקונגרס. רק שכח לומר שאף אחד בקונגרס לא חייב לו שום דבר). למועמד החילוני אין זיקה פוליטית, אין פוליטיקאים שתומכים בו ומורים לו מה לעשות. מאידך הוא נתמך ע"י ארגונים מחלישי תורה ומחויב להם.
כלל שישי: יש מבול של השמצות על שני המועמדים. אסור להתייחס. הלכות לשון הרע.
כלל שביעי: למועמד החילוני יש שבעה אנשים מהסיעה שלו במועצת העירייה, מה שמבטיח לו עמדה חזקה, למועמד הדתי אין אף אחד, מה שמחליש מעמדו. שניהם יצטרכו לבנות קואליציה, אך לדתי יהיה יותר קשה ולכן יהיה יותר מחויב לרוב חברי המליאה (19 מתוך 31) שהם יראי שמים.
כלל שמיני: המועמד החילוני בנה תנועה חברתית רחבה ומגוונת בירושלים. לא כן המועמד הדתי.
כלל תשיעי: אם למועמד הדתי אין כלל כשרון אפילו בעזרת סגנים לנהל עיר, הוא אינו נחשב מועמד כלל, - אך לא כן המצב.
כלל עשירי: מצווה גדולה להצביע, כדי להשפיע לטובה ולברכה על העיר, מבחינה רוחנית, חברתית, כלכלית.
כלל אחד עשר: לחרדים יש משקל רב מאוד בבחירה על פי מה שיורו להם רבותיהם, כפי ההסכמים לטובתם על ידי כל אחד מהמועמדים. לכן יש טוענים, שאין תועלת לעמול וללכת לבחור. לא כן, הדבר אף פעם לא ברור לגמרי, וקולו של כל אחד חשוב.
מסקנה
יש להצביע בעד המועמד הדתי, כיוון שיש בו יראת שמים וגם יותר ניסיון מעשי המבטא כשרון.
כלל שנים עשר: החתם סופר כותב שבבחירות לכל בוחר יש דין דיין, לכן הוא חייב להצביע על פי דעתו כפי מה שהוא רואה כטובת העניין ולא כפי דעתם של אחרים גם אם הם גדולים ממנו (שו"ת חת"ס חו"מ קס מובא בפ"ת חו"מ ח סק"ב). לכן, כל אחד צריך ודאי לשמוע מה אומרים רבנים, אך להכריע כפי דעתו הענייה.
ובנה ירושלים במהרה בימינו