מאז פרוץ המלחמה מדברים על ההכרח לשנות את הקונספציה. יש המכוונים לקונספציה בטחונית, אחרים למדינית, ואני אבקש להפנות את תשומת הלב לקונספציה הלכתית, אותה אכנה: "תיחום המלחמה".
את התפיסה לפיה למלחמה יש מעמד הלכתי מיוחד, השונה באופן מהותי מפיקוח נפש של יחידים, קבע הרב שלמה גורן, מייסד הרבנות הצבאית והרב הראשי האשכנזי של מדינת ישראל. הרב גורן נסמך על הדרשה "עד רדתה – ואפילו בשבת", וטען שבעוד פיקוח נפש דוחה את איסורי השבת, הרי שהיתר המלחמה מתיר אותם.
המלחמה התירה חילול שבת מסוים המוגבל במקום ובזמן
ההשלכה המעשית היא שבמלחמה אין צורך לנסות להמעיט את כמות האיסורים או את חומרתם, כפי שנדרש בהקשר של פיקוח נפש. הרב הדגיש שהיתר "עד רדתה" התיר את חיוב "שמור את יום השבת לקדשו", אך לא התיר את חיוב "זכור את יום השבת לקדשו"; לפיכך, בימי שלום יש לשמור את השבת כהלכתה גם במצבי פיקוח נפש. אך העושה במלחמה מלאכות האסורות בימות שלום אינו מחלל את קדושת השבת. רס"ן (מיל.) הרב ד"ר אביעד הולנדר, חבר סגל במכון מנדל למנהיגות, שימש לאורך המלחמה בתפקידים שונים ברבנות הצבאית. המאמר מייצג את עמדותיו האישיות ולא את עמדותיה הרשמיות של הרבנות הצבאית.
אכן, עם פרוץ המלחמה פרסמה הרבנות הצבאית את עמדתה הרשמית לפיה חל דין "עד רדתה", ובהתאמה נעשתה "רציפות תפקודית בשבת כבחול". אולם, קונספציית "תיחום המלחמה" תיחמה את ההיתר במרחב ובזמן. התפיסה לפיה המלחמה מתרחשת במרחב הלחימה נגד האויב מביאה למסקנה לפיה פעולות שאינן בזיקה ישירה ללחימה, בהגנה או בהתקפה, אינן חוסות תחת היתר המלחמה, ואפילו היו אלה פעולות בטחוניות. במקביל, התפיסה לפיה הגדרת מלחמה חלה רק מרגע בו התחילה לחימה בעצימות גבוהה, מביאה לכך שבמצבי שגרה וחירום לא מופעל היתר "עד רדתה".
חילול השבת המוגבל גורם לחוסר תפקוד במדינה
לעניות דעתי, שני התיחומים הללו מביאים למצב שמערכים שונים במדינת ישראל אינם מתפקדים בשבתות וחגים באופן המיטבי לשמירה על בטחון המדינה ואזרחיה. כי בכל מצב שאינו לוחמה אינטנסיבית אנו מתנהלים כבימות שלום, ואני מציע להפוך את הקערה על פיה: כל עוד איננוּ במצב של "שלום יציב", יש להגדיר את המצב מבחינה הלכתית כמצב של מלחמה בו חל היתר "עד רדתה" המתיר את חילול השבת.
לדוגמה: מצב בו יש איום קבוע על העורף ואיומי טרור על האוכלוסייה בכל רחבי המדינה נחשב למלחמה, ולפיכך כשם שמותר לשאת נשק ברחבי הארץ למקרה של פיגוע, כך מותר, ואולי חובה, לשאת טלפון נייד למקרה דומה, כדי שאפשר יהיה להזעיק עזרה ולהכווין את כוחות הבטחון.
הפגיעה בביטחון מסוכנת יותר מהמדרון החלקלק
באופן דומה, ההיתר לקיים את פעילות המשטרה וחברת חשמל בשבת יהיה מכוח הגנה מפני איומי האויב: כח משטרתי יחשב ככח מגן מפני פעולות טרור, ופעולות אספקת חשמל ותיקון תקלות יותרו מתוך הבנה שהתאורה חיונית לאיתור אויב שמתארגן לתקיפה בשכונת מגורים ומקלה על כוחות הבטחון לנטרל אותו.
ההשלכות אינן מוגבלות להלכות שבת. כך, בין היתר, תפיסה לפיה "כל אזרח הוא חייל מהקו הראשון" עשויה להביא למסקנה שעל כל אזרחי המדינה לכתוב "גיטי מלחמה" שיאפשרו את התרת נישואיהם במקרה בו עקבותיהם יעלמו וגורלם לא יהיה ידוע. לצערנו, במלחמה כזו בה אנו מצויים – זו מציאות שאינה בלתי אפשרית.
לסיום, היתר "עד רדתה" הוגבל בתפיסת "תיחום המלחמה" בעידן בו תפיסת המלחמה התייחסה למלחמות קלאסיות, ודומני שנכון יהיה לעדכן את גבולותיו כך שיתאים למלחמות הטרור הרווחות בימינו ולהרחיב את תחומו. איני עיוור לחשש "המדרון החלקלק", אך אני סבור שמרגע שנחזיק בקונספציה החדשה, ההבדל בין ביצוע פעולה בנסיבות בטחוניות לביצועה בנסיבות אחרות יהיה נהיר בעינינו. מעבר לכך, מול "המדרון החלקלק" של הלכות שבת ניצבת הסכנה לפגיעה בכוננות.
דחיית השבת בפני המלחמה ופיקוח נפש מלמדת שהדאגה לקדושת השבת נסוגה בפני הדאגה לשלום ישראל. כל עוד לא נזכה לימות שלום בהם יגור זאב עם כבש – נסבול את הפגיעה באופי השבת למען בטחון העם והמדינה.
הכותב הוא רב במילואים ברבנות הצבאית. המאמר המלא מתפרסם בגליון דעות החדש מבית נאמני תורה ועבודה - קולך