נסו לצפות במסיבת העיתונאים של נתניהו על מיוט: העיניים שלו מספרות הכל

כשהייתי בתיכון היה מורה אחד שאף אחת לא הייתה מצביעה בשיעורים שלו. גם אם לא הבנו פרט בחומר הנלמד, גם אם הייתה שאלה מעניינת או חשובה, כל הידיים נותרו דוממות על השולחן. הסיבה לכך הייתה שכאשר מישהי כן הרימה את ידה, הוא גרם לכל שאלה להיראות מטומטמת ומגוחכת. עם או בלי להתכוון, הוא השפיל את השואלת ורמס את כבודה מול כל הכיתה. בפעם הבאה, כמובן, היא כבר שמרה את השאלה לעצמה. כך בדיוק הרגשתי כשצפיתי במסיבת העיתונאים של נתניהו.

אחרי חודשים ארוכים של שתיקה, ובכלל מלחמה ארוכה עם מעט מאוד הופעות תקשורתיות (כשהשתיים הבולטות בערוץ הבית שלו, ערוץ 14) הואיל בטובו ראש הממשלה לכנס מסיבת עיתונאים. מדובר באירוע נדיר וחשוב: אחרי שנה וחודשיים במהלכן פרשנים ועיתונאים תוקפים את נתניהו באולפנים ומעלים שאלות ותהיות לגבי אופן התנהלותו במלחמה, הם סוף סוף זוכים לשאול אותו שאלות פנים מול פנים.

היה קשה לצפות בהשתוללות מכוערת שכזאת

כל עיתונאי וכל גוף תקשורת מתכונן לרגע הזה, בוחר בקפידה את השאלה (או השתיים, במקרה של ערוץ 14, ובזכות מוריה אסרף - גם השאר) שישאל ומשנה שוב ושוב את הניסוח כדי לקבל את התשובה המושלמת. זו שתספק את הציבור, את קהל הצופים, זו שתעניק לעם ישראל את המידע שכבר מזמן מגיע לו לקבל. כשמדובר בנתניהו היה ניתן לצפות שלא כל השאלות יזכו לתשובות מספקות ושהוא יצליח לנתב את השיח לצרכיו, אך גם במקרה של ראש הממשלה מתעב-התקשורת היה קשה לצפות בהשתוללות מכוערת שכזאת.

עוד לפני המתקפה האישית על יולן כהן מחדשות 12 ואפילו לפני המענה האגרסיבי למיכאל שמש מכאן 11 הבעות פניו של נתניהו דיברו בעד עצמן. נסו לצפות במסיבת העיתונאים על מיוט ותבינו לבד. גלגולי עיניים, אנחות שקטות, מבט מיוסר למצלמה ופרצוף אחד נגעל שחוזר על עצמו שוב ושוב. לנתניהו אין סבלנות לשאלות האלו, אין לו כוח להתמודד עם כל השאלות הקשות ועם הפרשיות שהוא מעורב בהן, והוא אפילו לא מנסה להסתיר זאת.

מיכאל שמש, עימות עם נתניהו. צילום: צילום מסך - כאן 11

השיא נרשם פעמיים

אחת אחרי השנייה ראש הממשלה מגיב בזלזול לשאלות שמגיעות מהעיתונאים, מסובב את כיוון השאלה כדי לפצוח בנאום קורע לב על ההתעמרות של התקשורת בו או דוחף בתשובתו את הישגיו המרשימים מתחילת המלחמה. הוא לא סופר את רוב האנשים בחדר ואין לו טיפת סבלנות אליהם. את מסיבת העיתונאים הזו הוא כינס רגע לפני עדותו בבית המשפט רק כדי לא לפספס הזדמנות לשכנע שוב את הציבור שהוא חף מפשע, שהתיק נתפר לו ושהוא מחכה כבר בקוצר רוח לפסק הדין.

השיא נרשם פעמיים: בפעם הראשונה נתניהו זונח את הממלכתיות לאחר השאלה של מיכאל שמש בנושא פלדשטיין, ומטיח בו כי הוא מפיץ פייק ניוז. "כמה פייק ניוז אתה יכול להמציא? אתה עובד שעות נוספות על זה", תקף נתניהו. כמובן, איך העז אותו עיתונאי לשאול אותו שאלה קשה שאינה מלטפת ומתיישרת עם הקו שניסה לבנות לעצמו.

בנימין נתניהו "לא כל השאלות יזכו לתשובות". צילום: Yonatan Sindel,Flash90

בהמשך נתניהו איבד את עשתונותיו לגמרי, כשיולן כהן ביקשה להמשיך את השאלה של שמש והציגה גם שאלה של משפחות חטופים. "אני שואל אותך שאלה", פנה נתניהו לכהן, לא לפני שפקד על הצלם - פעמיים - לא להפסיק לצלם את הרגע שיהפוך לויראלי, "את כל הזמן מפיצה את הכזבים הללו". נתניהו פצח שוב בנאום האדרה עצמי, וכשכהן ניסתה להשיב הוא הפנה אליה אצבע מאיימת, וחזר פעמיים: "את עכשיו תקשיבי לי". גם בהמשך לא נתן לה לפתוח את הפה ולהגיב, וסיים את נאומו במלואו - עם חצי חיוך מרוצה.

מזל שנתניהו לא מורה

האירוע הזה גרם לי להתכווץ בכיסא ובעיקר לרצות לכבות את הטלוויזיה. לא יכולתי שלא להיזכר במורה ההוא, המשפיל, המבזה, שגילם נתניהו אתמול במסיבת העיתונאים. יולן כהן רק רצתה לשאול שאלה, את אחת מהן הציגה בשם משפחת חטופים, וקיבלה מתקפה אישית מכוערת. שוב נתניהו נתן לשנאתו כלפי התקשורת להוציא אותו מדעתו. שוב לא נתן לעיתונאים לבצע את עבודתם הבסיסית ביותר - לשאול שאלות ולקבל עליהן תשובות. שוב העדיף להניח את הממלכתיות בצד ולבחור באגרסיביות, כוחניות והשפלה אל מול מי שמייצגים חלק לא קטן מהציבור. מזל שנתניהו לא מורה, ומזל שהעיתונאים האמיצים שלנו ממשיכים שוב ושוב להצביע.