בית בזמן מלחמה הוא לא רק מקום גיאוגרפי, הוא הופך לסמל של תקווה, עוצמה ואחווה. כשבתים נהרסים – בין אם מבחוץ ובין אם מבפנים – אנחנו נדרשים למצוא את הכוח לבנות אותם מחדש. המציאות קשה, יש משפחות שנפגעות באופן ישיר, יש שמאבדות יקירים, אחרים חווים קשיים כלכליים. כשמחירי הריבית עולים וללכת לסופר הופך לאירוע פיננסי לא פשוט, שלא לדבר על חוגים או סתם ללכת כמשפחה לאכול גלידה, אנחנו נתקלים ביותר ויותר אתגרים לשמור על הבית – הפיזי, הנפשי והרוחני – שלנו יציב ומחובר.
-
עוד באותו נושאדקה אחת, סיפור שלם: תחרות סרטי "הביתה" יוצאת לדרך
31/10/24 14:11
אבל דווקא מתוך השבר הזה אפשר למצוא את הכוח להיבנות. כשהחיים מטלטלים אותנו, אנחנו יכולים לבחור: "טוב, אז אני הולכת להתפרק" או למצוא זה את זה מחדש. בתוך כל המתח, הקושי והפחד, עומדת בידינו ההזדמנות להיות עוגן אחד לשני, כתף תומכת, בית אוהב שמעניק ביטחון לילדים ולמבוגרים כאחד.
להעניק כתף לחבר, לסייע לשכנה
חיזוק הבית הפנימי והמשפחתי הוא עוגן מרכזי – זה המקום שבו אנחנו יכולים לתת דוגמה לילדינו, לחברים שלנו, למשפחה המורחבת. ליצור רגעים קטנים של חום, לפזר טוב ואהבה, לעודד ולעמוד זה לצד זה. גם כשכל הסימנים מראים על קושי, כשרואים אחד את השני בעיניים של כף זכות, אנחנו מצליחים ליצור מעטפת תומכת וחמה שתעזור לכולנו לעבור את התקופה הזו.
זו לא רק משימה אישית אלא משימה לאומית. לחזק את הבית שלנו וגם לחזק בתים אחרים. להעניק כתף לחבר, לסייע לשכנה, לנסות להביא קצת אור. עכשיו, כשנדמה שהפחד והכאב הם המציאות היומיומית, כל מעשה קטן של אהבה יכול להפוך את הבית למקום שבו יש משמעות וכוח, ולעזור גם לאחרים למצוא את הכוח להמשיך.
שואבת כוחות מהתפילה. צילום: shutterstock
המקום האישי שלי שבו אני מרגישה הכי מתחברת ושואבת כוחות, זאת התפילה והדיבור עם בורא עולם. אני אוהבת ללכת ליער ולמצוא שם את המקום לשחרור הכאב הפחד והאתגרים שמציפים את כולנו. אל תוותרו על הנשימה בטבע. זה מאזן ומחזיר אותנו הורים טובים יותר ,ואנשים טובים יותר.
שנזכה לראות את הטוב כל אחד. ובעצמנו.
-------
הטור נכתב במסגרת תחרות הסרטים "הביתה" של אתר כיפה והקרן לקולנוע שומרון. לפרטים על התחרות ושליחת סרטים לתחרות לחצו כאן