בספר יצירה העתיק, מתואר כי הקב"ה ממליך אותיות ואיברי גוף על תקופות השנה. אולם לא כל האותיות הומלכו, ונותרו לדורות הבאים אותיות נוספות להמליך.
והנה הגיעה שנת השבעים של מדינת ישראל ואנו יכולים להמליך עליה את האות ע', שבגימטריה ערכה המספר שבעים. ה-ע' נוצרה בצורתו של איבר הראיה, העין, והיא מסמלת את הגלוי והפומבי. אנו מציינים את חגיגות השבעים בתקופה של העין, הכל גלוי, כל הסודות פרושים באתרי האינטרנט ובפטפטת הפוליטית, הכל נעשה למראית עין ולפוטו-אופ, וכולם רצים להראות לחברה. זהו עידן הזהב של התמונה והאינסטגרם, ולאיש אין ראש למילים ארוכות.
נטל הקב"ה את האות ע' והמליכה על יום העצמאות הע' שלנו, אבל לפתע הפכה התמונה להיות המסר העיקרי, ובכל מקום אנו רואים תמונות של פוליטיקאים במימונה, תמונה של הדלקת משואה, תמונות עם ניצולי שואה ומשפחות השכול, תמונות מסרטי שבעים של הלל למדינה, ויכוחים על קרדיט ומאבקי נאומים של מנהיגים. ואנו, שהעין הומלכה עלינו לעת הזו, שבויים בתוך עולם של דימויים, מצלמים את עצמנו עד אבדן זכרון במחשב, והמציאות הופכת להיות רק הזדמנות להנצחה, בתמונה כמובן.
אפשר להיות אבלים על אבדן המילים והמחשבות לטובת הדימויים והתמונות. ראוי לקונן על אבדן הצניעות והענווה, ונכון לחשוש מאבדן הפרטיות לעיני ההמון הצוהל. אולם כדאי לזכור את מה שלימדנו רבותינו כי לעתיד לבוא יואר העולם באור שבעת הימים (ישעיהו ל, כו), אור שכבה כדי שלא נראה את פגמי העולם וחטאיו וכדי שהלילה יכסה את העובדה כי מדובר בעולם מלא טינופת.
והאור הזה הולך ונדלק, בהבזקי מצלמות ומכונות צילום המדליפות מסמכים, במסכי טאבלטים וטלפונים חכמים, באולפנים נוצצים המלאים בטכנולוגיה עילית. ושוב, תחת האור המסנוור והאינטנסיבי הזה, מתגלה הטינופת ודורשת שננקה אותה, או שמא ניאלץ שוב להחשיך את האור בצנזורה והשמצות והטעיה כדי שהאור לא יעוור ויסמא את עינינו מלראות את האור הגדול הקיים. ובכל מקום יש אור גדול ההולך וזורח עלינו, וגם אם ניאלץ להחשיך קצת מן האור הגדול והאופטימי, יהיה האור שנשאר גדול עשרות מונים מזה שהיה עד כה.
נכון, חשבנו שאור שבעת הימים ייראה אחרת. אז חשבנו. הרי גם את בניין הבית השלישי דמיינו אחרת. רוב אורות הזרקורים נתפסו ע"י אלו שלא תמיד ראויים להחזיק בהם, והמנורות מכוונות לכל עבר בלי הבחנה בין טוב לרע, בין מגונה לראוי, בין אמיתי למזוייף, בין ביקורת לשבח, אולם זה אחד מסימני הגאולה, הבאה לאחר שבעים שנים בהן היינו כחולמים. ובמקום שכל אחד ינסה להחשיך את אורו של חבירו, ויתעקש לחטוף את המצלמה והזרקור מידי שכנו וחבירו ועמיתו, כדאי לכולנו להביט בפאזל התמונות האינסופי הזה ולברור מתוכו מציאות חדשה וטובה, מוארת באור שבעת הימים.
יום העצמאות של שנת הע' למדינה לא נועד לראות רק תמונות טובות ויפות, וחטא גדול הוא לראות רק את אלו שבשחור. שתי התמונות הללו, כמה שייתכן (ונדיר) שכל אחת כשלעצמה נכונה, יוצרות אנשים שטחיים, שמחים שמחה של שיכורים או עצובים עצב של עיורון. ההתרגשות שלנו צריכה לכלול את התמונות כולן, וגם למראה כוס שבורה עלינו לברך במזל טוב, התרגשות של חיים של תיקון ואופטימיות.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר “אור תורה מחנים” מבית רשת אור תורה סטון