לא, זה לא אנחנו
הטבח בכפר דומא. ניסיונות הרצח בירושלים. מזעזע. מחריד.
כאן אדם לבוש כחרדי עם מניעים "תורניים", וכאן סיסמאות וסמלים "יהודיים". תורה זה לא, יהדות זה לא. זה ברור לכולנו. אין בנו אחד שמפקפק בזה.
אז למה אנו כ"כ לחוצים לגנות, למה אנו כ"כ לחוצים להתנער ולהצהיר בפה מלא שאנו נגד המעשים המתועבים האלו?! למה משום מה, לחלקנו ולחלק משלוחינו בכנסת, זה בוער יותר מלאדם אחר? אלו הרי מעשים שאין להם דבר וחצי דבר עם דרכנו.
אולי קצת נחדד את המובן מאליו. אנו בוחרים לחנך ולהתחנך לאהבת העם, התורה והארץ. נכון. אנו מוכנים להקריב בשביל זה הרבה. אנו עמלים ומבררים בישיבות ובמדרשות את הערכים הללו, מה מקורם ואיך מקיימים אותם. ואנחנו גם מעדיפים אותם לעתים על ערכים אחרים. אך מי שמע אי פעם בישיבה או באולפנה שמותר לרצוח כך חופשי ממניעים כאלו?! אכן, יש בתורה דיני הריגה לחוטאים במקרים חריגים, אך אלו מסורים הרי לבי"ד. יתרה מזו, חז"ל הרי למדונו שסנהדרין קטלנית היא כזו ההורגת אדם פעם בשבעים שנה. הנה, אפילו מדינת ישראל שקיימת פחות משבעים שנה כבר קיימה הוצאה להורג. ועיקרון זה הינו דבר ידוע, שמה שנאמר בתורה פעמים רבות "מות יומת" הינו יותר הצהרה ערכית מאשר הוראה מעשית. יש חטאים שנוטלים את זכות החיים של האדם מפאת העובדה כי הם חותרים תחת מטרות הקיום האנושי אליבא דהתורה. אמנם לעשות דין ולפעול בצורה רצחנית באופן עצמאי, מי שמע כדבר הזה?!
אם כן, אנשים אלו הם אנשים רשעים שפעלו באופן עצמאי על פי רשעותם, ללא קשר לאידיאולוגיה שלנו. אנשים רעים רוצחים גם בשל טענות ומחאות "ערכיות" מקובלות. לא חסרים רוצחים שעשו זאת כאקט מחאה כנגד החברה על שלא טיפחה אותם או כנגד עשירים קפיטליסטיים וכדומה.
ההתנצלויות הלחוצות של מצביעי ימין ודתיים לנוכח האירועים רק מבלבלות אותנו. אנו לא צריכים לקחת אחריות על מעשים שאינם פועל יוצא מסולם הערכים שלנו. להיפך, אנו לא רוצחים מסיבות עמוקות ומחייבות יותר מאשר אדם שאינו מגדיר את ערכיו לפי התורה. ה"לא תרצח" שלנו נוקב יותר.
במילים אחרות, אם אנו מגיעים למצב בו אנו מכריזים שאנו מתנערים מהמעשים האלו רק בשל העובדה כי אנו דתיים או ימניים - אנו בעצם אומרים שבאיזשהו מקום אנו דווקא כן מאמינים ב"כן תרצח". פשוט לא באופן הזה. ההצהרות האלו והנטייה לקחת אחריות על מעשים כאלו רק משדרות חולשה אידיאולוגית. ובמילים אחרות, הרצח הזה לא גדל בערוגה שלנו.