"א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה" (מועד קטן, ט"ז,ע"ב).
פרשת ינון מגל, מזמנת לו עצמו, למפלגת הבית היהודי, לחברה ולעם בישראל הזדמנות לדרך אחרת, דרך של שיבה ושל תיקון. דרך רבה וקשה דורשים תהליכים אלו, וגם אין הבטחה שכל מה שנעשה אכן ניתן להשבה, אבל בסופם, נוכל כחברה וכציבור להיות במקום טוב יותר ונכון יותר.
סיפור דוד ובת-שבע, המתואר בספר שמואל, זכה להתייחסויות אינספור במהלך הדורות, הכוללות גישות שונות, האם וכמה חטא דוד המלך בסיפור זה. כבר בספרות חז"ל ניתן לראות גישות שונות, ודי להזכיר כאן מצד אחד את האמירה המפורסמת: א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה (בבלי, שבת, נ"ו ע"א), אל מול דברי הגמרא: דרש רבא... אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ, ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות, אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה? ואני אומר להם מיתתו בחנק (בבלי, ב"מ, נ"ט, ע"א). הבדלי גישות אלו המשיכו לאורך הדורות, גם אל פרשני ימי הביניים, כדוגמת רש"י מצד אחד, והאברבנאל מצד שני, ועד למחלוקות בימינו אלו בין בתי המדרש השונים.
זהו אותו דוד המלך, שנענה ומודה לתוכחתו של נתן הנביא, ואיננו מנסה להסתתר ולהתפתל באמירות שונות, אלא מודה מיד ובפה מלא. אבל, אין די בכך בהודאתו של דוד, מרורים רבים היו לדוד בחייו מכאן והלאה, אסונות גוררים אסונות, מיתתו של הילד מבת-שבע, אונס תמר, רצח אמנון, מרד אבשלום, ולפי חלק מהדעות גם מרד אדוניהו המתואר במלכים, גם הוא כחלק מהעונשים שניחתו על דוד, בשל סיפור בת-שבע. מבין כל המילים בשפה העברית, מתאר ר' יונתן את דרך התשובה כ"עול", עול איננו דבר קל, הוא יכול להיות ארוך, סיזיפי ומתמשך, אלו הם חלק ממאפייני התשובה, שכדברי הרב קוק זצ"ל: ומצד אחר הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במלואה בעולם ובחיים (פתיחה לאורות התשובה).
אמירותיו (ואולי גם מעשיו) של ינון מגל, שכבר הודה והתנצל על חלק מהם, הם חמורים ביותר. איננו יכולים להשלים איתם לא כבני-אדם בכלל, ועוד יותר כציבור שאלו הם ערכיו בפרט. בהודאתו ובהתנצלותו של ינון מגל, נעשתה כברת דרך ארוכה מאוד ביחס אל הנורמות הקיימות במדינה. ההתנצלות הפומבית בפני מי שנפגע, הנחישות לתקן את ההתנהלות והקבלה לעתיד המופיעים בהודעה שפרסם ינון מגל בעצמו, מראים על התחלה של כיוון אחר, אך, לטעמי, יש כאן הזמנות להראות באופן הרבה יותר ברור, תהליכי תשובה ותיקון מהם.
כמובן, כמו כל אדם, ינון מגל איננו מעל החוק. נקווה ונתפלל שה' יצליח את דרכם של גורמי אכיפת החוק שיעשו את מלאכתם נאמנה, וינהגו כאן בהתאם למה שצריך, אבל לא די לנו בשמירת ואכיפת החוקים לבדם. ברוח האמירה שבית המתקיים ומתנהל רק ע"פ החובות המופיעות במסכת כתובות, אזי המצב בו איום ונורא, עלינו לבקש, לחפש ולמצוא תרבות אחרת, הן כבני-אנוש, והרבה יותר מכך, כאנשים שעולם תורה ומצוות, ודרך הנהגת ה' היא עולמם. כציבור המבקש ללמוד את דבר ה' המתגלה בעולם, אנחנו יכולים להביא כאן בשורה חדשה לחברה בישראל, תרבות אחרת ולקדש את שם ה' בעולם.
כבכל מקרה, עוּלה של תשובה יכלול כמה וכמה צעדים, להלן מובאת הצעתי שלי למסלול של צעדים אופציונליים לתשובה ותיקון בהקשר הנוכחי.
הנשים שנפגעו:
עובדה היא שבסיפור דוד ובת-שבע, התנ"ך איננו מתאר לנו כלל מהי עמדתה של בת-שבע, האם מבחינתה מעשה השכיבה היה אונס (כדברי הבבלי בכתובות), או מעשה מרצון, או אחת מאינספור אפשרויות הביניים, עמדתה של בת-שבע לא מתוארת הן בזמן מעשה השכיבה, הן בשלבי ההודאה של דוד, והן לכל אורך דרך החתחתים והייסורים שעבר דוד המלך לאחר מכן. עמדתה של בת-שבע תיתן גוונים אחרים לכל קריאת הפרשה ולהמשך ספר שמואל, אך, בואו ונחזור מלימוד התנ"ך, אל ימינו אנו: המציאות כאן ברורה, יש נשים הטוענות שינון מגל פגע בהן. ראשית, כמובן על ינון מגל לפנות אל הנשים שנפגעו ממנו ולבקש את סליחתן ולנסות לפייס אותן. כמובן, שרק לנסות, שכן ההחלטה האם למחול ולסלוח לאדם שפגע בו, נתונה ושמורה רק לקורבן, לנפגע עצמו, כל ניסיון לאלץ אותו לסלוח, איננה אלא המשך הפגיעה.
הליך תשובה ותיקון ציבוריים:
לאחר מכן, כחלק מהתיקון, כחלק מהתשובה, דווקא על ינון מגל, להפוך להיות דמות בדיוק מהקצה השני, דמות הפועלת להגנתן, לכבודן ולערכן של נשים. למשל, בפעילות חקיקת חוקים בכנסת בכבוד הנשים ובהגנה עליהן, למשל ע"י מעבר "מעיר לעיר וממדינה למדינה" (כדברי חז"ל על דרכי פעילותו של אלקנה אביו של שמואל הנביא) לבוא ולדבר על הגנתן, כבודן וערכן של הנשים. למשל ע"י סיוע ועזרה לנשים שעברו תקיפה מינית (כמובן, בהנחה שהגעה של אדם שהטריד מינית לנשים אלו, תעזור באופן נפשי ופסיכולגי ולא להיפך, חלילה). למשל, ע"י פעילות לשינוי מקום וכבוד האישה בתקשורת ובקולנוע. דווקא ינון מגל, שבא מעולם התקשורת אל הפוליטיקה, ייתכן שיכולת ההשפעה והתרומה שלו בתחומים אלו, תסייע באופן ניכר לכל הניסיונות הרבים להביא למציאות ולתרבות אחרות בתקשורת, מציאות שבה האישה איננה מוחפצת מינית, אלא תרבות שבה האישה מקבלת ערך וכבוד אמיתיים. יכול להיות, שבנוסף, על סיום תפקיד יו"ר הסיעה, על ינון מגל לחוות תקופת צינון כזו או אחרת, לא להיות מקודם תקופה מסוימת או אפילו לפרוש מהכנסת עד לבחירות הבאות ורק אז להתמודד מחדש.
אינני מכיר את ינון מגל באופן אישי, ומעולם לא דיברתי איתו. אין בכוונתי לומר, שדווקא אלו ורק אלו הצעדים הספציפיים היכולים להוציא את ינון מגל מהבוץ, ייתכן גם שמוצג כאן קו מחמיר מדי, שיגרום בדיוק לתוצאה ההפוכה, שאנשים לא יודו במעשיהם, וע"כ צריך דרך מקילה יותר. כוונתי היא, לדרך של תשובה ותיקון, דרך שבה אנחנו מראים קודם לעצמנו, ואח"כ לחברה הישראלית כולה, דרך של תשובה ותיקון בעולם בכלל, ובמנהיגות בישראל בפרט.
בימינו אנו, כשאין לנו נבואה, ולא את דבר ה' הרואה ללבב, איננו יכולים לדעת האם הצהרותיו של האדם הן תכסיסים מתוחכמים, או שהן מבטאות באמת ובתמים את הליכי נפשו ושיבתו בתשובה. גם ב"תנאי עבודה" אלו, אנחנו מוכרחים כחברה למצוא את הדרכים שבהן מצד אחד החוטא יבוא על עונשו, ומצד שני, למצוא דרכים ונתיבים לתשובה ותיקון. אדם שחטא, ובוודאי אם הזיד ואף פשע, צריך לבוא על עונשו, ומן הצד השני, חייבים להיות נתיבים שבהם תימצא הדרך לאפשרות של חרטה, ריצוי ופיוס הנפגעים, תיקון ותשובה. התהליכים יכולים להיות ארוכים וקשים אך חייבים להימצא, שכן אחרת "ננעל דלת בפני השבין". הבה נבוא ונאמץ את ההזמנות שנקרתה לפתחנו לבוא ולקדש את שם ה' ודרך התורה והמצוות בעולם.
חנניה רוטנברג, בוגר ישיבת ההסדר בפ"ת