אביו של דביר שורק הי"ד, יואב שורק מתאר בפוסט בפייסבוק את השבעה בביתו שביושב עפרה, אחרי רצח בנו. "מבין מעגלי השבעה, וההמונים הבאים, חלקם ללא כל היכרות מוקדמת; וממעגלי התגובה הרחבים יותר, בתקשורת וברשתות ובקהילות בארץ ובעולם, שהדים מהם מגיעים אלינו - עולה דמותו המופלאה באמת, הבלתי ניתנת להסברים מקטינים, של עם ישראל", כותב שורק.
"פלא שבימים כתיקונם אנו משתדלים להתעלם ממנו ולטשטשו, באינספור אמצעים שסיגלנו לעצמנו.
אנו טועים בעיקר בשתיים: אחד, בהפיכת המחלוקות לגדולות ומכריעות מכפי שהן, בניפוח מלאכותי של שסעים שכאשר מגרדים טיפה מגלים שכלל לא בטוח שהם שם".
"שתיים, בבריחה המתמדת שלנו מההכרה בייחוד ובעוצמה של העם שלנו, עד כדי התכחשות לעובדות אינספור רק כדי להתעקש ש'ככל הגויים בית ישראל'. ואגב - אין זה משנה אם הייחוד הוא מהותי או פרי ההיסטוריה הארוכה שלנו, עניין של בחירה או של ייעוד או של גורל. הוא נוכח".
יואב שורק מחוץ לביתו שבעפרהצילום: פלאש 90
יואב שורק כותב גם על דביר עצמו "ומן העם לאדם".
"לדביריק, דביר יהודה שלנו. מתוך האירוע עצמו, והסיפורים שסביבו, מתגלה מי שבסופו של דבר ובתחילתו היה ועודנו ילד מתוק, מתוק מדבש, עם משברי ההתבגרות ותום החיפוש - כנשמה ייחודית, שבנוכחותה הפשוטה, הענוותנית והחיה את ההווה, הביאה אור לכל כך הרבה - וזאת אף בשנות חיים קצרות כל כך. נשמה שהסתלקה ברגע שקשה להסביר, בצירוף נסיבות כמעט בלתי אפשרי.
והנה גם כאן מכריחה אותנו המציאות, אם איננו מתעקשים להמשיך ולהסב מבט, וזורקת אותנו אל המיסטי, אל הבלתי-מובן, אל הממד שמעבר. זה שטמון בכל אחד מאתנו, אך אינו מתגלה ואינו יכול להתגלות ביומיום".
"רבים כל כך באו בגלל תמונת פניו של דביר. הם ראו בה אור גדול. זה אור פני אדם, נשמת אדם, שבוחרת בחיים ובטוב. אור שטמון בכל אחד מאתנו".