"אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק."
פתיח זה של הפרשה מבטא כביכול בקיצור נמרץ את הקושי בגורלו של יצחק. אבינו. ישנם אנשים שנראים כאילו הם אינם קיימים בזכות עצמם. מתייחסים אליהם כאל בנו של פלוני או אביו של אלמוני, אחיו של ראובן או גיסו של שמעון. אבל הוא בעצמו, מי הוא?
מאז הופיע יצחק על במת ההיסטוריה התנ"כית, כמעט ואין פסוק הדן באירוע כל שהוא הקשור לחייו של יצחק אשר בו יהיה הוא הדמות המרכזית. כאילו הוא תמיד יותר נפעל מאשר פועל. כאילו לא מדברים עליו כי אם בגלל שהוא חלק מהענין המתרחש סביבו. אבל היוזמה והפעילות הם בעיקר של אחרים.
פעולותיו של יצחק
סך הכל, שניים שלושה פסוקים (אחרי שנעלם לחלוטין מעל הבמה) בפרשת חיי שרה, הפסוקים הדנים בפגישתו עם רבקה ובקבורת אברהם; ובפרשתנו, פרשת תולדות, רוב רובה של הפרשה עוסקת ביחסים בין עשו ויעקב, ולא במעשיו של יצחק, חוץ מכמה פסוקים המתארים את שהותו בגרר בארץ פלישתים והעימותים עם אבימלך ועבדיו.
באותם הפסוקים, אף על פי שהוא יוצא בסוף עם ידו על העליונה, כמעט ואין אנו מבינים מה הביא למהפך ביחסים עם היריבים המסורתיים שלנו הפלישתים. ללא התראה או הסבר הם מופיעים יום אחד אצל יצחק שגם הוא נראה מופתע לא פחות מאיתנו, ומבקשים לכרות ברית איתו כי "ראה ראינו כי היה ד' עמך". איך ראו? מה הביא אותם לגילוי זה? התורה לא אומרת לנו.
אבל "אתה עתה ברוך ד'". גם בסיפור הזה, מתחילתו ועד סופו, נראה כאילו היוזמה והעשיה הם אצל אבימלך וחבורתו. הם האשימו תחילה את יצחק בניצול רצונם הטוב "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד". כל העצמה הזאת שצברת, ממנו היא באה, מאיתנו לקחת אותה. יצחק אינו מגיב, אינו מתווכח, אומרים לו ללכת, הוא הולך. ושוב ריב ומריבה ושטנה, ושוב "ויעתק משם".
עכשו באים אליו ומציעים לו ברית והוא גם מסכים. נכון שהוא שולח אותם אחרי שהם שלחו אותו, אבל אנו לא מבינים איך זה נעשה. התערבות השגחה פרטית לטובתו? בוודאי! אבל למה? מה הוא עשה? סך הכל הוא חפר בארות... את הבארות אשר חפר אברהם וסתמום פלישתים ושלוש בארות חדשות משלו. אין זה נראה משהו כה מרשים עד שמזה יראו את גדולתו וגבורתו.
ואכן כן, דמותו של יצחק כלל אינה מרשימה. כי קשה מאד להיות יצחק. קשה להיות היורש של אברהם ואבי יעקב. קשה להיות מי ששם לעצמו למטרה להתגבר על כל רגע ורגע קטן בחיי היום יום, בלי תופים וחצוצרות ולא להרפות אף לרגע. להיות מי שכל גבורתו היא לא להראות כגיבור. להיות ממשיכו של אברהם אבל בלי לחקות את מעשיו ומידותיו של אברהם. להיות מי שיודע שכדי להמשיך ולקדם את מה שאברהם התחיל, חייב הוא להיות דוקא ההפך של מה שאברהם היה.
אברהם היה איש החסד, מי שמגלה חסדי ד'. מי שנהיה מרכבה למידת החסד של הקב"ה בעולם. עתה יש לגלות לעולם שאף על פי שד' גומל חסדים לרעים ולטובים, אין העולם הפקר. יש דין ויש דיין. להסתפק בקבלת השפע גורם לחשוב שהשפע הזה שייך לתפקוד הטבעי של העולם. ומגיע שלב אשר בו גילוי החסדים מסתיר את גומל החסדים. יש דין ויש דיין, פחד יצחק, פירושו שאף על פי שהקב"ה גומל חסדים לכתחילה, על האדם לפעול כדי לזכות בהם בדיעבד.
יצחק אבינו - מחבר בין אברהם ליעקב
יצחק אבינו הוא זה שנמצא באמצע, בין אברהם שהתחיל אחרי עשרים דורות של כשלון לתקן את המעוות, מאמץ אדיר שבזכותו נקרא אברהם איתן האזרחי, ובין יעקב שיזכה להשלים ולסיים בדרגת האבות את התהליך הזה ויזכה ל"לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך", "כי שרית עם אנשים ואלהים ותוכל". להיות באמצע פירושו לחיות את חיי ההיסטוריה כאשר כל יום דומה כביכול לאתמול ויתגלה שהיה דומה גם למחר.
לחיות את חיי ההיסטוריה פירושו לקבל אחריות על הכל ולא להיות בטוח בשום דבר ולהאמין בכל זאת באמונה שלימה שזו הדרך. לחיות את ההיסטוריה זה להסכים להיות רק חוליה בין העבר ובין העתיד, חוליה המחברת את העתיד לעבר ולדעת שהגדולה בחוליה זו היא בכך שבלעדיה אין בכלל שרשרת.
יש פסוקים המראים כאילו את תפארת ההתחלה והסוף וכאילו אין מי שהוא באמצע: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם", "יעקב אשר פדה את אברהם". ואיפה יצחק? יצחק הוא זה שמאפשר שהחסד לאברהם יגיע עד יעקב שיגלה את אמיתת ד' בעולם. אם יעקב פדה את אברהם, אם אין יצחק אין יעקב ואין פודה. יצחק הוא זה שמסכים לצחוק רק בעתיד כי הוא יודע שבזכותו יגיע היום שבו ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה כי יצחק הוא הנושא משך הזרע ובוא יבוא ברינה הבא מבא נושא אלומותיו.
שבת שלום