שלוש שנים אחרי שחולצה משבי חמאס במבצע "ראשית האור", התצפיתנית לשעבר אורי מגידיש (22) חוזרת בריאיון ל-ynet לרגעים הדרמטיים שבהם הבינה שכוחות הביטחון הגיעו להציל אותה. "רצתי אל מאחורי המקרר, למקום בטוח יחסית, התיישבתי על הרצפה וצעקתי בעברית כדי ששום דבר לא ישתבש", שחזרה. לדבריה, עד שהגיעה לישראל חששה שהחילוץ ייכשל. באופן מפתיע, היא חושפת כי עד היום לא פגשה את הלוחמים שחילצו אותה, אף שהייתה רוצה בכך מאוד.
"למה היא לא פה ולמה אני כאן"
אחד הדברים הקשים שממשיכים ללוות את מגידיש הוא זכרה של חברתה הטובה מהבסיס, התצפיתנית נועה מרציאנו, שנרצחה בשבי חמאס. "היה לנו סיפור מאוד דומה, וזה היה יכול להיות אחרת לגמרי. הסוף שלה כזה ושלי כזה. אני תמיד חושבת 'למה היא לא פה ולמה אני כאן'", סיפרה. מגידיש תיארה גם את תהליך השיקום הארוך, שכלל הוצאת רסיסים, ניתוחים וטיפול מתמשך. לדבריה, גם כיום רעשים, ריחות ואפילו מילים מסוימות עלולים להציף את זיכרונות השבי.
לצד ההתמודדות עם העבר, מגידיש מנסה לבנות לעצמה חיים חדשים. כיום היא לומדת במכינה לתקשורת חזותית וחולמת להתקבל ללימודים בשנקר. היא מבקשת גם להשתחרר מהתדמית שנכפתה עליה: "כשאני מגיעה למקומות חדשים אני מציגה את עצמי בתור אורי, לא בתור אורי החטופה לשעבר". לדבריה, היא מעדיפה שישאלו אותה שאלות על חייה האישיים ולא על השבי. "יש לי הרבה מעבר לסיפור האישי שלי", הדגישה, וסיכמה כי למרות הקשיים היא מרגישה שהיום היא נמצאת במקום טוב.