סא"ל הרב ניר יפה נכנס לתפקיד ראש ענף זו"ק (זיהוי וקבורה) ברבנות הצבאית מספר חודשים לאחר פרוץ המלחמה, כשאת 7 באוקטובר עצמו הוא ביצע בתור רב זרוע היבשה. מאז נכנס לתפקיד ראש ענף זו"ק, הוא מלווה את אחת המשימות הרגישות ביותר של צה"ל - הטיפול בחללי המערכה והקשר עם משפחותיהם.
בריאיון ל"חדשות כיפה" לקראת יום השנה ל-7 באוקטובר, הוא מספר על הרגעים הקשים, ההתמודדות של אנשי הרבנות עם המענה שהוא מגבש עבורם לצורך התמודדות עם פוסט טראומה עתידית והמסר שלו למשפחות השכולות.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
איך נראתה מבחינתך תחילת המלחמה?
"ב-7 באוקטובר קיבלתי טלפון ראשון בבוקר שקורה משהו בדרום. תוך זמן קצר כבר הייתי בדרכי לפיקוד. כבר בדרך לפיקוד דיברתי עם כל רבני החטיבות שתחתיי - רב חטיבה 460, רב ביסל"ח וכל מערך ההכשרות. הגעתי לפיקוד, ושם קיבלנו הנחיות מבצעיות והיערכות למערכה".
"ידעתי שאני נכנס לתפקיד מורכב"
"אחד הרבנים שלי, רב צאלים, יצא במסגרת שלו עם מפקד צאלים ועם גורמים נוספים למרחב של מסיבת הנובה. הוא נתן שם מענה מאוד מאוד מקיף. הייתי איתו כל היום בדיבורים מקצועיים והלכתיים - מה לעשות, איך לעשות, איך לטפל. אני אישית הצלחתי להגיע לנובה במהלך הלילה, במוצאי שבת, לפגוש אותו ולראות את הדברים מקרוב".
כשקיבלת את תפקיד ראש ענף זיהוי וקבורה, ידעת למה אתה נכנס?
"ידעתי שאני נכנס לתפקיד מאוד מאוד מורכב. אפשר להגיד שהייתי ראש זיהוי וקבורה שחווה את המורכבות הגדולה ביותר, חוץ מאותו רב שהיה פה במהלך 7 באוקטובר. אין עוד רב שחווה מלחמה כה ארוכה".
"עשיתי שרשרת של הכנות ארוכה, לימוד והכנה, גם אישית שלי וגם של המשפחה. אני מבין שאני נכנס לתפקיד חיי, תפקיד מאוד מורכב בהיבט הזמינות, הרגישות וכמובן הפיקוד על אנשים מורכבים. ואנחנו היינו במקום הזה. הרבנות הצבאית היא לא אני, אלא מרחב גדול של אנשים ומשפחות שמצאו את הנפש של הדבר הזה, את הנפש של המשימה הגדולה והאדירה הזאת".
ההתמודדות הקשה
מה ההתמודדות הרגשית שיש למשימה הזו?
"זה מאוד מאוד מורכב. במיוחד כשאתה מבין שבחלק מהמקרים אתה גם נפגש עם שמות שאתה מכיר. לפעמים זה שכן או קרוב משפחה. הרגעים האלה אינם פשוטים, אבל אנחנו, כמפקדים וכמפקדי מאמץ מבצעי, עושים לפעמים את הדברים, את הרגשות בצד, כמה שאפשר, עד כמה שניתן לנתק. זה לא כל כך קל, בטח כשאתה מדבר עם משפחה שכולה ומסביר לה, ממש תוך כמה רגעים אחרי שהיא קיבלה הודעה קשה ומרה, מה יש בידינו, מה הולך להיקבר ואיזה מאמץ אנחנו עדיין מבצעים".
איך אתם דואגים גם לאנשי הרבנות עצמם, שנחשפים שוב ושוב למראות הקשים?
בתחילת הדרך שמנו איש חוסן או איש בריאות הנפש על כל מסגרת שלנו שבעצם מטפלת בחללים. לכל מסגרת, לכל גדוד שמבצע משימה כזו, שמנו איש קב"ן, איש חוסן או איש בריאות הנפש שמטפל באנשים. זה היה המענה הראשוני. לאחר מכן בנינו תוכנית רחבה יותר, שעוסקת במעגלים שבין אדם לעצמו, בין אדם למשפחתו ובין אדם ליחידתו.
"רואים בזה משימה אדירה"
כשאתה חושב על 7 באוקטובר, יש רגע מסוים שחוזר אליך?
יש באמת רגעים רבים, רבים מאוד. ממש ברגעים של שמחת תורה בשנה שעברה, בערב שמחת תורה, הייתי במכון לרפואה משפטית וזכינו לקבל חלק מהחללים ולעסוק בזיהוי שלהם. גם במוצאי שמחת תורה הייתי במכון לרפואה משפטית, שוב הגעה של חללים.
מה המסר שלך למשפחות השכולות לקראת 7 באוקטובר?
אני קורא להן משפחות הגבורה. אלה המשפחות שלאורן אנחנו הולכים, ומהן למדנו מה הן גבורה ומסירות. למדנו מה הם ערכים ולמדנו למה אנחנו חיים. ואני רוצה להגיד להם שהבנים שלהם טופלו במקום הרגיש ביותר והקדוש ביותר, ברגשי קודש גדולים של אנשינו, שטיפלו בבנים. אנחנו רואים בזה משימה אדירה, ושולחים מכאן תפילה שהקדוש ברוך הוא יחזק את המשפחות ואת הלוחמים להמשך עשייה ברוכה למען עם ישראל.