יוסף חגואל, שנפצע בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים וסיפור הישרדותו נקשר עם השנים לשיר המיתולוגי "הבלדה לחובש", הלך לעולמו. בקרב שבו נפצע, החובש שלמה אפשטיין הגיע לטפל בו, אך במהלך הטיפול החלו הירדנים להפגיז את האזור - ואפשטיין הגן עליו בגופו ונהרג. חגואל לחם בקרבות על ירושלים במהלך מלחמת ששת הימים, ובמהלך הפריצה לכיוון מזרח נפצע ולא היה מסוגל לעמוד על רגליו. אפשטיין הגיע אליו והחל לטפל בו, אלא שאז החלה הפגזה ירדנית. החיילים קיבלו פקודה לתפוס מחסה, ואפשטיין ניסה לגרור את חגואל איתו.
"לא הייתי מסוגל לעמוד"
בריאיון שהעניק לפני מספר שנים לקלמן ליבסקינד ואסף ליברמן בכאן רשת ב', שחזר חגואל את הרגע שבו הבין שהחובש מסכן את חייו עבורו. "לא הייתי מסוגל לעמוד על הרגליים. תוך כדי שטיפלו בי, הירדנים הפגיזו את המקום. ניתנה פקודה לתפוס מחסה. שלמה, שטיפל בי התחיל לגרור אותי. אמרתי לו 'שלמה תסתלק אין סיבה שנפגע שנינו'".
אלא שאפשטיין לא הסכים לעזוב אותו. "הוא אמר לי 'אל תדאג, הכול יהיה בסדר' ומשך אותי לכיוון הקיר של המקלט ונשכב עלי מאחור", סיפר חגואל. "כמה שניות לאחר מכן התפוצצה פצצה מאחורינו. הייתי מרוסס, מלא דם. בדיעבד התברר שרוב הדם היה שלו".
שירת שנים רבות במילואים
אפשטיין נהרג מפצעיו לאחר שהגן על חגואל בגופו. סיפור המעשה הפך עם השנים לחלק מהזיכרון הציבורי של מלחמת ששת הימים, ונקשר במיוחד לשיר "הבלדה לחובש". עם זאת, השיר לא נכתב מלכתחילה על האירוע. מילות השיר, שכתב דן אלמגור, נכתבו עוד קודם לכן ונשלפו מהמגירה לאחר המלחמה, כשהסיפור כבר התפרסם, והועברו להלחנה של אפי נצר.
חגואל עצמו השתקם מהפציעה הקשה וחזר לשירות מילואים בצה"ל. הוא המשיך לשרת במשך שנים רבות בהתנדבות, ובגיל 75 אף קיבל דרגת רב-נגד, לאחר שהוכר כשיאן המילואים בקרב החוגרים בצה"ל. "אני די פעיל, אני לא קוואץ'. אני די צעיר, בן 75", אמר אז חגואל. "כל עוד יסכימו לקבל אותי, אהיה שם".