מחקר אקדמי חדש מצא הטיה אנטי-ישראלית מדידה בסיקור המלחמה ב"ניו יורק טיימס", לאחר שבחן 1,559 כתבות שפורסמו בעיתון בין 7 באוקטובר 2023 ל-7 ביוני 2024. המחקר, שערך פרופסור אדיאל פינקר מבית הספר לניהול של אוניברסיטת ייל, פורסם בשבוע שעבר בכתב העת האקדמי Studies in Conflict & Terrorism, לאחר שעבר הליך ביקורת אקדמי. משרד החוץ הישראלי הדהד הבוקר (ב') דיווח ב"ניו יורק פוסט" על המחקר.
שלושה דברים שנעלמו מהעיתון
לדברי פינקר, בסיקור המלחמה חזר ב"ניו יורק טיימס" דפוס נרטיבי דומה: חמאס ביצע את מתקפת 7 באוקטובר שבה נהרגו כ-1,200 בני אדם, ולאחר מכן ישראל פתחה במערכה צבאית ומספר ההרוגים הפלסטינים הלך וגדל. לטענתו, בתוך התיאור הזה נעדרו לעיתים קרובות שלושה מרכיבים משמעותיים: ישראלים שנהרגו לאחר 7 באוקטובר, לוחמי חמאס שנהרגו במהלך הלחימה ופעולות אלימות פלסטיניות שבוצעו לאחר הטבח.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
במחקר הסופי מתאר פינקר את התוצאה כדרך הצגה שמעניקה לישראל "כמעט בלעדיות על היוזמה והאחריות", תוך צמצום חלקו של חמאס בהמשך העימות. אחד הפערים הבולטים שמצא נוגע לסיקור האנושי של המלחמה: סיפורים אישיים על סבל פלסטיני הופיעו בממוצע בשניים מכל שלושה ימים בתקופה שנבדקה, בעוד סיפורים מקבילים על סבל ישראלי הופיעו לעיתים רחוקות. בגרסת המחקר שהוגשה לפרסום בחודש מאי צוין כי סיפורים כאלה הופיעו בפחות מ-4% מהכתבות שהתמקדו באירועים בשטח.
הפלסטינים הוצגו כקורבנות
פער נוסף שעליו הצביע פינקר קשור לסיקור חמאס. לדבריו, לאחר 7 באוקטובר ה"טיימס" הרבה לתאר את פעולות צה"ל ואת תוצאותיהן, אך הקדיש פחות מקום לאבדות בקרב אנשי חמאס ולפעולות אלימות פלסטיניות שנמשכו במקביל. לפי המחקר, רק 10% מהכתבות שעסקו ישירות בלחימה הזכירו הרוגים מקרב חמאס, ורק 18% הזכירו אלימות פלסטינית לאחר 7 באוקטובר. לטענת פינקר, האפקט המצטבר עלול ליצור רושם שישראל הייתה הצד הפעיל היחיד לאחר הטבח, בעוד הפלסטינים הוצגו בעיקר כקורבנות של הפעולות הישראליות.
כדי לבחון את הפער בין הסיקור לבין האירועים בשטח, השווה פינקר את המידע שבכתבות לנתוני ממשלת ישראל ולנתוני ACLED, מאגר בינלאומי לתיעוד אירועי עימות ואלימות. במסגרת הבדיקה סומנו בכתבות, בין היתר, אזכורים של אבדות ישראליות, הרוגים מקרב חמאס, אלימות פלסטינית וסיפורים אישיים על סבל. חלק מהכתבות נבדקו על ידי יותר מחוקר אחד, במטרה לוודא שהסיווג אינו נשען רק על פרשנות של אדם יחיד.
ב"טיימס" מכחישים
עם זאת, המחקר אינו טוען שכל כתבה שפורסמה ב"טיימס" הייתה שגויה או מוטה, ואינו קובע כי הייתה כוונה מצד עורכי העיתון להציג את ישראל באופן שלילי. הטענה המרכזית של פינקר עוסקת בתמונה שנוצרת מהצטברות של מאות החלטות מערכתיות: אילו אירועים מוזכרים, אילו מושמטים, אילו סיפורים מקבלים פנים ושמות ומי מוצג שוב ושוב כצד שפועל.
ב"ניו יורק טיימס" דחו את הביקורת. בתגובה שנמסרה לאחר פרסום הגרסה הראשונה של המחקר אמר העיתון כי סיקר את המלחמה "בקפדנות רבה יותר כמעט מכל גוף חדשות אמריקני אחר", וכי עורכיו מקבלים החלטות בזהירות בנוגע לשפה, לבולטות ולאופן הצגת כל סיפור. העיתון הוסיף כי הוא פתוח לביקורת בתום לב, אך לא ישנה את עבודתו כדי להתאים אותה לעמדות כאלה ואחרות.
הפרק שנעלם מהגרסה הסופית
בגרסה מוקדמת של המחקר, שפורסמה לפני המאמר הסופי, הופיע פרק נפרד שכותרתו "נקמה, רצח עם ורעב". פינקר בחן בו, בין היתר, את ריבוי האזהרות מפני רעב בעזה, את השימוש בהאשמות ברצח עם ואת תיאור הפעילות הישראלית במונחים של נקמה או תגמול. עם זאת, הוא הסתייג מקביעה שלפיה עצם הדיווח של ה"טיימס" על התרעות הרעב היה פסול, וציין כי התרעות כאלה והביקורת עליהן הן חדשות הראויות לסיקור. הפרק אינו מופיע במאמר הסופי שפורסם בכתב העת.
הגרסה הראשונה של המאמר הועלתה לציבור בינואר 2025 ועודכנה לאחרונה במאי 2026. כתב היד התקבל בכתב העת Studies in Conflict & Terrorism ב-14 במאי 2026, ולאחר הליך הביקורת האקדמי התקבל לפרסום ב-19 ביולי. הגרסה הסופית פורסמה ברשת ב-7 בספטמבר 2026. פינקר אמר לאחר הפרסום כי הגרסה הסופית נותרה "זהה ברובה" לעבודה המוקדמת, אך כעת היא פורסמה לאחר שעברה ביקורת אקדמית.