השר איתמר בן גביר זכה להצלחה גדולה בבחירות לכנסת ה-25 וקיבל את תפקיד השר לביטחון לאומי על סמך ההבטחות והציפייה כי הוא יטפל בפשיעה הגואה בחברה הערבית, תופעת הפרוטקשן ועוד. ארבע שנים אחרי ולקראת הבחירות לכנסת ה-26, הפרשן עמית סגל מזהיר בטורו השבועי ב"ישראל היום" מלמנות את בן גביר לתפקיד בכיר בממשלה הבאה.
"הוא היחיד מבין כל מרכיבי הקואליציה שהסקרים חוזים לו זינוק ולא מפלה"
סגל מציין כי לאחר 4 שנים בתפקיד, שיעור הרצח זינק, משפחות הפשע מתחזקות, ארצות הברית מפרסמת אזהרת מסע על רקע הפשע המאורגן בארץ ורימונים מושלכים על בתי עסק מדי יום. סגל הסביר כי בן גביר בכל זאת נתפס כמי שיטפל בבעיה שצמחה בכהונתו בגלל נושא אחד שבו בן גביר שם את כולם בכיס הקטן - שיווק.
הפרשן הבכיר מסביר: "היו לו הישגים, אבל רק בעולם שבו מה שאומרים עליך חשוב ממה שעשית אפשר להצטייר כמר משילות אחרי כהונה כזו". סגל הוסיף: "הוא היחיד מבין כל מרכיבי הקואליציה שהסקרים חוזים לו זינוק ולא מפלה. אם יורשה לי להעריך, הסקרים עוד ממעיטים בכוחו".
בשל כך סגל מזהיר: "דווקא בשל כך, ומבלי להיות חשוד בשמאלנות, אעז להגיד שממשלה נוספת עם איתמר בן גביר בתפקיד משמעותי תהיה אסון כבד למדינה. ארבע שנות הרעשה ארטילרית בלתי פוסקת שעניינה השגת רווח פוליטי קצר טווח כלפי פנים הסבו נזק אסטרטגי ארוך טווח כלפי חוץ".
"אין קהילה יהודית שהגעתי אליה שלא נשמע בה הקושי להגן על ממשלה שבן גביר חבר בה"
סגל הסביר שבן גביר גם מסב לישראל נזק תודעתי חסר תקדים: "גדולי ידידינו במפלגות הימין בעולם מתקשים להבין מדוע ישראל העניקה לאדם כזה את מפתחות ממשלתה בזמן כזה. אין קהילה יהודית שהגעתי אליה בארצות הברית, אורתודוקסית וימנית ככל שתהיה, שלא נשמע בה הקושי להגן על ממשלת ישראל שבן גביר הוא חבר בה, וציטוטים שעשו את כל הדרך מחשבון האיקס שלו אל הצד השני של האוקיינוס. הוא סלב בקנה מידה עולמי, ולא לטובה".
כפתרון לבעיה סגל קורא להסיר את החרם על נתניהו בקרב האופוזיציה: "הגענו עד הלום בגלל החרם על נתניהו. ב-2019, עם התגבשות כתב האישום נגד נתניהו, הפכו הבחירות ממאבק פוליטי למלחמת דת. נמות ולא נתאחד. נכונותו של המרכז-שמאל להישען על הערבים הובילה את נתניהו מפסילה של מפלגת הכהניסטים לתיאום מהלכים איתה. בהתחלה חיבורה עם מפלגות ימין אחרות, אחר-כך נכונות להישען עליה בקואליציה, בסוף ישיבה משותפת בקבינט. כל אלה שמתגעגעים - ובצדק - לימים שבהם הליכוד לא היה מוכן לחבור לכהנא בשנת 1984, מוזמנים להתגעגע בהזדמנות זו גם לפרס ורבין שממש באותה שנה לא הסכימו להישען על מפלגות ערביות אנטי ציוניות".