האקדמיה ללשון העברית שמה על הכוונת את כל מי שמנסה להישמע "מכובד" במכתבים רשמיים ובכתבי טענות, ומזכירה: ניסוח גבוה מדי הוא פעמים רבות פשוט ניסוח שגוי. בפוסט בחשבון הפייסבוק של האקדמיה היא שיתפה מספר שיבושים נפוצים ששווה למחוק מהמקלדת כבר עכשיו.
רשימה של שגיאות מובהקות
"לכשעצמו" - שיבוש של 'כשלעצמו'; פירושו: 'כשהדבר עומד לעצמו, כשבוחנים אותו ללא תלות בדברים אחרים'.
הצירופים "מאחר ו־", "היה ו־", "כיוון ו־" אינם תקניים בעברית. מילת הקישור היחידה הפותחת פסוקית סיבה ויש בה וי"ו היא הואיל ו־. הצירופים התקניים הם: מאחר ש־, היות ש־, כיוון ש־. כמובן תוכלו לבחור במילים וצירופים רבים אחרים לפתיחת משפטי סיבה: כי, משום ש־, מפני ש־, על שום ש־, יען כי, יען אשר.
"באם" - אומנם אין בעניין הזה החלטה רשמית, אך אנחנו ממליצים בחום לנקוט את המילה הפשוטה והמקורית "אם".
"בכדי" - לציון תכלית נכון לכתוב פשוט כדי - אין טעם בהוספת ב' היחס לביטוי זה.
"במידה ו־" - הצירוף החביב על משפטנים וגם על הציבור הרחב אינו תחליף גבוה יותר ל'אם', אלא יש בו למעשה שיבוש כפול: הווי"ו באה בטעות במקום שי"ן, ובכלל הצירוף משמש להבעת מידה ולא תנאי (כגון 'במידה שתלמדו לשון, יתרחב אוצר המילים שלכם'; שני חלקי המשפט תלויים זה במידתו של זה).
"לעניות דעתך" - הביטוי "לעניות דעתי" משמש בלשון הצטנעות, ובמישור המילולי הוא מציג את דעתו של הדובר כדעה "ענייה", "דלה". כאשר אדם משתמש בה בגוף ראשון הוא מאותת לנמעניו שהוא מבטא את דעתו האישית מבלי לייחס לה סמכות או חשיבות יתרה, אך אם נשתמש בה בגוף שני או שלישי היא תהפוך לעלבון - כאילו אמרנו שדעתו של בן־השיח שלנו היא דלה וחסרת חשיבות.