אלון מורה נחשבת כיום לאחד הסמלים הבולטים של ההתיישבות בשומרון, אבל הדרך אל הקמתה הייתה רצופה ניסיונות, מאבקים והתעקשות ארוכה על האחיזה בקרקע. בני קצובר, מראשי ההתיישבות במקום, חזר אל השנים הראשונות וסיפר כיצד הכל התחיל אחרי מלחמת ששת הימים. "ההתיישבות ביהודה התחילה עם הרב לוינגר. פסח 68 עלינו לחברון. אני הייתי סטודנט, התנדבתי לשמירה ומאז אני מסובך בסיפור הזה". לדבריו, במשך שנים חיכו המתיישבים להתקדמות גם בגזרת השומרון, אך זו לא הגיעה. "חיכינו שש שנים שמשהו יקרה עם השומרון, מששת הימים עד 73, לא קרה כמעט כלום".
"עלינו ככה שמונה פעמים על הקרקע, שבע פעמים פינו אותנו"
לדבריו, נקודת המפנה הגיעה בשנת 1973, כשיחד עם חברו הרב חנן פורת גיבשו מהלך מעשי להקמת יישוב חדש. "ויום אחד, יחד עם חברי הרב מנחם פליקס, ב-73, סופה מלחמת יום כיפור, החלטנו אין ברירה, חייבים ליישב את השומרון. השומרון היה ריק, מירושלים עד עפולה, מה שהיום קוראים שומרון ובנימין". מתוך ההחלטה הזו קמה קבוצה ראשונה של 15 משפחות שנשאה את השם אלון מורה, אך גם לאחר מכן הדרך לקרקע לא הייתה פשוטה. "הקמנו קבוצה של 15 משפחות, עם בנים ובנות, נתנו לקבוצה את השם אלון מורה". קצובר תיאר את המאבק שנמשך גם אחרי המלחמה: "אחרי המלחמה החלטנו - אם אין אישור נעלה בלי אישור. עלינו ככה שמונה פעמים על הקרקע, שבע פעמים פינו אותנו".
מאז עברו עשרות שנים, והיישוב שהיה פעם חלום של קומץ משפחות הפך למקום מבוסס עם מוסדות, חיי קהילה ועמוד שדרה תורני. הרב אליקים לבנון, רב השומרון וראש ישיבת אלון מורה, סיפר על ההתפתחות ארוכת השנים של היישוב ועל חלקו האישי בה. "ברוך השם, היישוב אלון מורה, חגג עכשיו 46 שנה להקמתו. אני עצמי נמצא פה 44 וחצי שנים, לא מתחילת היישוב, אבל כמעט מתחילתו". לדבריו, אחת מנקודות המפנה הייתה הקמת ישיבת ברכת יוסף, שנולדה מתוך צורך לחזק את הקליטה ואת החיים הרוחניים במקום. "לפני 31 שנה בערך ראינו שאין קליטה. אז הקמתי את ישיבת ברכת יוסף באלון מורה, שהיום היא עמוד תווך גם כישיבה, ישיבת הסדר, ישיבה גבוהה וגם כבסיס ליישוב".
לצד עולם התורה, לבנון מתאר יישוב שיש בו גם מרקם קהילתי הדוק ומערכות חיים שלמות. "היישוב עצמו הוא יישוב תורני, הרבה שיעורי תורה והרבה אווירה תורנית. כמובן בתי כנסת, יש לנו 7-8 בתי כנסת, כולם מלאים, כולם אוהבים זה את זה". הוא הדגיש כי מעבר למוסדות החינוך, לשירותים הקהילתיים ולמרכזי הקניות, מה שבולט במיוחד הוא האופי האנושי של המקום. "אחת הנקודות המייחדות מאוד מאוד את היישוב שלנו, זה האהבה והאחוה ושלום ורעות שסוררים בין כולם". לדבריו, השילוב בין תורה, חינוך, שירותים קהילתיים ואווירה חיה ותוססת יוצר מקום שיש בו תחושת שייכות עמוקה. "יש פה חיים שוקקים מאוד בשמחה, אנשים שמחים כאן".
את הסיפור של אלון מורה משלימה גם הזיקה החזקה לאדמה ולעשייה חקלאית. נתי שוולב, מיקב נחלה שבאלון מורה, תיאר את החיבור בין עבודת הקרקע לבין החזון ההתיישבותי הרחב יותר. "יקב נחלה, חוות השקדים אלן מורה, יש לנו חווה חקלאית, מגדלים, אדרצון ובקר במראה, קרמים, חקלאות על כל רכס שר קביר, מגשימים את חזון הנביאים של ירמיה הנביא, עוד יתיקרמים בערי שומרון". לצד החקלאות, ביקב המקומי מייצרים אלפי בקבוקים מדי שנה, שנמכרים בארץ ובעולם. "פה ביקב אנחנו מייצרים שבעת אלפים בקבוקי יין, נמכרים בארץ ובעולם, ברוך השם, זוכים לראות את ברכת הארץ עם יינות משובחים".
שוולב הוסיף כי היקב המקומי כבר צבר הכרה גם בזכות האיכות המקצועית של היינות. "אנחנו מייצרים ינות זנים, קברני הסוביניון, מרלו, ענבים לבנים, מייצרים בלנדים, סוגים שונים.אמא שלי היא ייננית של היקב, ביחד עם יועצי יין זכינו לכמה מדליות זהב בתחרויות יין". כך, בין הסיפור ההיסטורי של העליות לקרקע, הישיבה שהפכה למוקד מרכזי והחקלאות שממשיכה להתפתח על רכסי השומרון, אלון מורה מציגה עד היום את אחד הסיפורים המובהקים של ההתיישבות באזור.