רס"ן חן בוכריס ז"ל נולד באשדוד ב-1997, הבן הקטן של אסנת ונסים ואחד לליאל, חיים, שלום ומצדה. הוא אהב את הים ועסק בספורט וכושר במהלך כל חייו ובעיקר בענפי הריצה והכדורגל, ולאחר התיכון התגייס לחטיבת הצנחנים. כבר בטירונות סומן לפיקוד, וסיים את הקורס בהצטיינות. חן חזר לגדוד 202 כדי לפקד על פלוגת "האינדיאנים" ובהמשך מונה לסגן מפקד יחידת "מגלן" - בגיל 26 בלבד.
בשבעה באוקטובר שהה חן בבית הוריו שבאשדוד ולאחר הישמע האזעקות הראשונות הקפיץ את כלל כוחות יחידת מגלן לבסיסה בדרום הארץ, שם עסק אישית בתדרוך ושילוח הכוחות יחד עם קצין האג"ם היחידתי ועם מפל"ג המ"מ. לאחר מכן יצא חן עם חוליית הפיקוד ככוח חלוץ לכיוון נחל עוז, שם נתקל החפ"ק של חן עם כיתת מחבלי נוח'בה ובמגע עימם הצליחו לחסל חלק מהמחבלים אך במהלך חילופי האש נהרגו חן בוכריס, קצין האג"ם יפתח יעבץ והחובש בחפ"ק אפיק רוזנטל. אחותו, מצדה, סיפרה לנו עליו.
רס"ן חן בוכריס ז"ל צילום: באדיבות המשפחה
מצדה מספרת על זיכרון מיוחד מחן: "כשהיינו משחקים כדורגל במגרש תמיד הייתה לו בחירה אחת ברורה: הוא הלך ישר לילדים הכי קטנים, אלה שאף אחד לא רצה בקבוצה כדי לא להפסיד. חן תמיד העדיף לנצח עם הלב. הוא היה מוסר להם, מחזק אותם, מרים אותם, ובסוף איכשהו גם מנצח באמת. אפילו על הדשא הוא הצליח להשאיר סביבו אווירה של כבוד, שלווה ונועם. זאת הייתה העוצמה שלו - שקטה, בטוחה, לא מוכרזת".
"חן היה עשוי מחומר אחר", מספרת עליו אחותו, "ענווה עטופה בעקשנות טובה. כשכולם היו מדברים, הוא פשוט היה עושה: משקיע עד הסוף בלימודים, מצטיין בצבא בלי להודיע לאף אחד, וממשיך הלאה כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם. גם ברגעים קשים, היה לו חיוך שמתעקש לעלות. תמיד אמר 'יהיה בסדר, אל תדאגו'. ובאיזו דרך מוזרה, כשהוא אמר את זה, היינו באמת נרגעים".
-
עוד באותו נושא"לא אשכח את הרגע שסיפרתי לה שאני בהיריון. בסוף התינוקת נקראה על שמה"
20/11/25 11:34
מה היית רוצה שיקחו מחן?
"את החיוך הזה - השקט, הנקי, שמופיע גם כשלא פשוט. ואת הענווה: איך להיות טוב באמת בלי לעשות רעש, בלי לחפש קרדיט, פשוט להיות טוב".
משפחות שכולות שמעוניינות לקחת חלק בפרויקט "חלל ביום" ולהנציח את יקיריהן מוזמנות לפנות אלינו במייל: magazine@kipa.co.i