במהלך החודש האחרון, במסגרת הפסקת האש שנחתמה בין ישראל לחמאס, הובאו לקבורה 24 מן החטופים שנהרגו במהלך שהותם בשבי או ביום הטבח. משפחותיהם של רוב החללים שהוחזרו כבר ישבו עליהם שבעה, כאשר נודע להן במהלך המלחמה מטעם הצבא כי יקירם איננו בין החיים, עולה השאלה הרגישה: האם מבחינה הלכתית אותן משפחות צריכות לשבת שבעה פעם נוספת, כאשר יקירם מובא לקבורה?
הרב שרלו משיב: משפחות שישבו שבעה בעבר אינן צריכות לשבת שבעה פעם נוספת
זו שאלה רגישה ועדינה מאוד מאוד. מבחינה הלכתית, משפחות שכבר ישבו שבעה אינן יושבות שוב שבעה. לא זו בלבד, אלא יש שני פנים לתהליך הקבורה, והם מובעים במשנה העוסקת במנהג 'ליקוט עצמות' (שהוא מעין קבורה שניה) שהיה נהוג בימי המשנה והתלמוד, ויש המנסים לחדשו גם כעת.
המשנה עוסקת בליקוט עצמות בחול המועד, שהוא יום שמחה, ומביאה מחלוקת חכמים המבטאים את שני הצדדים: '...וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשִּמְחָה הִיא לוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵבֶל הִיא לוֹ" (מועד קטן פ"א מ"ה). זה כמובן לא בדיוק אותו הדבר, אולם נראה כי מערכת התחושות היא אכן כפולה: אבל עמוק ושמחה על כך שהובאו לקבורה. חכמים גם קבעו ברכה מיוחד על הבאת אנשי ביתר לקבורה: '...אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב" (ברכות מח ע"ב). אבל, משפחות המעוניינות לשבת ו"לסגור מעגל", עם שותפים בנשיאת המשא הכבד הזה בוודאי רשאיות לעשות זאת, לא כישיבת שבעה הלכתית, אלא כדבר שהם קיבלו עליהם ורוצים בכך. ינוחמו כולם מן השמיים, ויזכו שיקויים בהם "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה".