בטורו השבועי החדש בישראל, טוען עמית סגל כי חמאס לא עבר למצב של איום מוצהר על חיי החטופים, לפחות לא בשלב זה. לדבריו, הסרטון שבו הופיע החטוף אביתר דוד כשהוא מזוהם, רעב ונטול טיפול רפואי, לא מסמן שינוי אסטרטגי, אלא שגיאה טקטית של חמאס שנועדה לשרת את הקמפיין התקשורתי "עזה מורעבת". אלא שהמהלך, כך לפי סגל, הפך בעצם לראיה הפוכה: עזה היא זו שמרעיבה.
המלחמה האמיתית לא תתנהל מול חמאס
סגל כותב שמאז השעה 14:00 בצהריים של 7 באוקטובר, חמאס הבין שמשתלם לו לשחק תפקיד של "שומר החטופים", ומאז אותו רגע הופסקו סרטוני הזוועות, והתחילו תיעודים של חמאס כמגונן, תדמית שמטרתה להלהיב את דעת הקהל העולמית, "המטרה היא ללהק את ממשלת ישראל לתפקיד האיש הרע, זה שמשאיר את אזרחיו וחייליו בשבי האויב" כתב. אבל סגל מעריך כי אסטרטגיה זו תישבר ברגע שצה"ל יפרוץ אל תוך העיר עזה עצמה. שם, הוא מזהיר, עלולה להתחולל הסלמה - לאו דווקא מול לוחמי חמאס, אלא מול מצלמות.
כוחות חמאס ברצועה, צילום: Ali Hassan,Flash90
לדבריו, התרחיש שבו חמאס יחליט להוציא להורג חטופים באופן פומבי - כדי לגרור את ההמון הישראלי לרחובות ולבלום את הכיבוש הוא ריאלי. "החטופים הם הנשק הגרעיני של חמאס", הוא כותב, "ליבת הקיום". המטרה היא לא רק לשרוד אלא לייצר הרתעה רגשית עמוקה, שאינה מאפשרת לישראל להשלים את מטרותיה הצבאיות.
האם תם זמן העסקיות החלקיות?
"הרעיון בעסקאות חלקיות לקוח גם הוא מענייני הגרעין: זמן מחצית החיים" כותב סגל כדי לתאר את הדינמיקה של עסקאות חלקיות, "חמאס היה מוכן לשחרר את מחצית החיים בכל פעם, כי ידע שתמיד תישאר לצד השני 'בעיית החטופים', אין זה משנה אם 20 או 200. ונתניהו, להבדיל, היה מוכן להפוגה כל עוד אינה כוללת כניעה מוחלטת".
אלא שעכשיו, טוען סגל, תהליך ההתפוררות הזה הגיע אל קיצו: "נתניהו קיווה מאוד שלפני הכיבוש הסופי הוא יצליח לשחרר עוד עשרה חטופים חיים, לצמצם את הטרגדיה הבלתי נמנעת. לכן ישראל מדשדשת כבר כמעט חודשיים. אבל התברר שחמאס אינו מוכן לשחרור של עוד עשרה. אולי הוא חושש שיישארו בידיו מעטים מדי, מרחק מבצע חילוץ אחד או שניים מפתרון הבעיה. אולי הוא מרגיש שישראל במצוקה בינלאומית, אז למה לוותר. כך או כך, זמן מחצית החיים חלף".
סגל לראש הממשלה לומר לציבור את האמת: ייתכן שלא ניתן עוד לשחרר חטופים בעסקה, והאפשרות להחזירם בשלום הולכת ונסגרת. "מתישהו", הוא כותב, "הוא יצטרך להתייצב אל מול הציבור ולומר שייתכן שהמטרה השנייה אינה בת השגה". לא תהיה כניעה, לא יהיו עוד עסקאות חלקיות, והמציאות כופה הכרעה צבאית. "על כן אין ברירה אלא לצאת לדרך. לציבור מגיע שיאמרו לו את האמת הכואבת".