קלמן ליבסקינד ביקר שלושה בתי כלא של מחבלים וחזר עם תובנה: "מהפך"

העיתונאי קלמן ליבסקינד פרסם הבוקר (ו') טור דעה בעיתון מעריב, בו הוא משתף על ביקוריו האחרונים בבתי הכלא הביטחוניים ובאגפים השמורים של מחבלי הנוח'בה. "בשבועות האחרונים ביקשתי וקיבלתי אפשרות להסתובב במשך שעות ארוכות בכמה מבתי הכלא הביטחוניים" כתב ליבסקינד.

"לשום דבר ממה שהיה עד לא מכבר, לא נותר זכר"

"הייתי בכלא קציעות, הייתי בכלא עופר, הייתי באגף רקפת שבו מוחזקים מתחת לאדמה, במתקן השב"ס ברמלה 84 מחבלי הנוח׳בה הקשים" המשיך. "שוחחתי עם קצינים ומפקדים, נכנסתי עם ליווי לתאיהם של המחבלים, ראיתי את תנאיהם, השוויתי עם מה שאני בעצמי פרסמתי בעבר שוב ושוב כל זה בדרך אל מסקנה אחת ברורה, שלפיה אין דרך לתאר את המציאות הנוכחית אחרת מאשר 'מהפך'. לשום דבר ממה שהיה עד לא מכבר, לא נותר זכר".

על סיורו בכלא עופר שיתף ליבסקינד: "כלא עופר, שעת צהריים. בשרוול המוביל אל אגפי הכליאה מגלגלים סוהרים על עגלות את תבניות האוכל של האסירים. ארוחה קבועת קלוריות. 'אף אחד לא מקבל טיפה פחות ממה שנקבע, ואף אחד לא מקבל טיפה יותר ממה שנקבע', מסביר מפקד הכלא, תת גונדר ודים גולדשטיין, ופותח את אריזות האוכל כדי להציג".

ליבסקינד הוסיף ותיאר את השיחה עם מפקד הכלא: "'כאן, בקצה האגף, הייתה קנטינה. כל אסיר היה יכול להזמין מהקנטינה מה שהוא רוצה. בשר, דגים, ממתקים, חטיפים, ואנחנו היינו מספקים להם את זה כדי שיוכלו לבשל אצלם בתא. אם מישהו היה מזמין בשר מס' 5 ומקבל בטעות בשר מס' 4, הייתה מהומת אלוהים. זה היה המצב".

"סיפור שקשה להאמין שהיה קיים כאן"

"הקנטינות היו הצ'ופר של המחבלים בכל בתי הכלא. סיפור שקשה להאמין שהיה קיים כאן עד לא מכבר" הסביר ליבסקינד. "הרשות הפלסטינית, בסיועה האדיב של מדינת ישראל, הייתה מפקידה כסף לטובתו של כל אסיר, והוא מצידו היה זכאי להזמין באמצעותו בקנטינה פינוקים מפינוקים שונים. בין השנים 2015־2021 הופקדו עבור המחבלים 200 מיליון שקלים עבור הקנטינה. שירות בתי הסוהר, כדי ליצור שקט, אפשר למחבלים להחזיק בתאים פלטות חשמליות וכיריים, ואלה הכינו לעצמם מטעמים".

ליבסקינד חזר לשיחה עם מפקד האגף שאמרו לו: "זה נגמר. הכל השתנה. אף אחד היום לא מקבל גרגיר יותר ממה שחייבים לתת לו. וזה לא רק זה. עד לא מזמן, אם היינו ניגשים למישהו ורוצים לדבר איתו, הוא היה מפנה אותנו אל הדובר של הארגון, שהיה סוג של יו"ר ועד. אי אפשר היה לטפל באסיר אחד בלי לגייס סביבו את כל אסירי הארגון".