אמו של החטוף: "מאז שבעה באוקטובר לא בכיתי אפילו פעם אחת"

זה חג הפסח השני שטליק גואילי תעשה בלי הבן שלה, רן גואילי. גואילי, לוחם יס"מ בן 24, יצא להילחם בבוקר שבעה באוקטובר על אף שהיה בחופשת מחלה עם כתף שבורה. בקרב על קיבוץ עלומים הוא נפצע ונחטף לעזה. בינואר 2024 קיבלה המשפחה הודעה מצה"ל, לפיה גואילי נרצח בשבי. "זאת תקופה מאוד לא פשוטה", משתפת אותנו אמו, "לצד הגעגועים הגדולים, יש את הפחד מההודעה שקיבלנו. וגם תקווה גדולה, שיש סיכוי קטן שהוא עדיין חי".

גואילי מדברת על הפער בין החג הזה, שמסמל יציאה מעבדות לחירות, לבין העובדה שהבן שלה עדיין שם - ועוד לא ברור מתי הוא יצא. "אנחנו יודעים שרן נפצע בשבעה באוקטובר, אבל התברר שהוא חטף עוד כדור שלא ידענו עליו. לטענת המודיעין הוא לא קיבל טיפול רפואי ולא שרד את הפציעה. מעבר לזה הם לא ממש יודעים".

רן גואילי צילום: באדיבות המשפחה

"רן לא נחטף בתחתונים - הוא נלחם"

יש משהו מנחם במחשבה שהוא לא סבל בשבי?

"יש משהו מנחם בזה שרן בחר לצאת להילחם. הוא החליט על דעת עצמו לצאת עם החברים שלו. בשעה 6:41 הוא קיבל הודעה מהמשטרה על חדירת מחבלים, עלה על מדים ונסע לתחנה. לפי השחזור שעשינו הבנו שהיה לו המון פעמים שהוא יכול היה להתחבא, אבל במקום להתחבא הוא החליט להילחם ולהגן על מדינת ישראל. אני חושבת שזה הדבר שהכי מנחם אותנו, כי הוא לא נחטף עם תחתונים - הוא נחטף כשהוא יודע לקראת מה הוא הולך".

שנה וחצי למלחמה, היו עד כה שתי עסקאות. את מאמינה שתהיה עסקה שתביא לפה את רן?

אני מאוד מאוד מקווה שתהיה עסקה אחת שכוללת את כולם. אנחנו נורא מפחדים מעסקה חלקית כי זה אומר שחלק מהחטופים יישארו שם לעוד תקופה שאנחנו לא יודעים אם היא תיגמר בכלל. זה יכול לקרות בשתי אופציות: או שהממשלה תחליט להפסיק את המלחמה, או חרבו דרבו - כיבוש שטחים, הפסקת ההומינטריות ולחימה בעוצמה מאוד גדולה עד שחמאס יתחנן להחזיר אותם".

ואיפה את בין שתי האופציות האלה?

"אני לא מאמינה שחמאס ירצה להחזיר את כולם גם תמורת הפסקה המלחמה. אני מאמינה שצריך לנקוט פה ביד מאוד חזקה ובזרוע נטויה וממש להכניע את החמאס. וככל שנקדים לעשות את זה, ככה נראה אותם יותר מהר".

רן גואילי צילום: באדיבות המשפחה

"כל מי שרציתי להיפגש איתו מהממשלה עד עכשיו - נפגשתי"

גואילי היא אחת מתוך כמות משפחות מצומצמת שהתאגדה ל"פורום תקווה", התומך בהגברת הלחץ הצבאי על החמאס ומתנגד לעסקת שחרור חטופים שלא כוללת את כולם. "הפורום יותר מייצג את הדעות שלי", מסבירה גואילי, "אנחנו מאמינים שהדרך הכי טובה לשחרר את כל החטופים היא הכנעת חמאס. לפי איך שזה נראה, אנחנו גם צודקים. גם העסקה הראשונה הייתה אחרי שהראינו את הכוח והחוזק שלנו. כל העסקאות של הפעימות פשוט לא נכונות".

אחת הטענות של משפחות החטופים, בעיקר אלו המשתייכות למטה, היא שהממשלה לא יוצרת איתם קשר. גואילי לא שותפה לטענה הזאת. "אני יודעת שראש הממשלה נפגש עם נציגים גם מפורום תקווה וגם מהמטה. אנחנו קבוצה גדולה של משפחות, אי אפשר להיפגש עם כולם. בכנסת יש לנו דלת פתוחה לכל מי שאנחנו רוצים לדבר. יש שרים שיש להם יותר זמן וכאלו שפחות. מי שרציתי להיפגש איתו עד עכשיו - נפגשתי. יש גם כאלה שאני לא רוצה להיפגש איתם".

יש תחושה שהנושא של החטופים קצת ירד מסדר היום הציבורי לאחרונה.

"זה כבר הפך להיות החדשות של אתמול", היא מסכימה. "יש דברים יותר מעניינים, כמו הפיטורין של רונן בר או כל הסאגה המטופשת הזאת שקורית בבית המשפט העליון. אבל הכל קשור, אז כנראה שהחטופים עדיין לא ירדו מסדר היום. ואת יודעת מה? אני גם לא אתן לזה לרדת מסדר היום".

רן גואילי צילום: באדיבות המשפחה

"לא בכיתי מאז שבעה באוקטובר, אני מאמינה שרן לא היה רוצה"

לאורך כל השיחה שלנו גואילי שקולה, רהוטה, חדורת מטרה. עורכת דין במקצועה. כמעט קשה לראות עליה את הייסורים של 552 ימים בלי בנה האהוב. אני שואלת אותה אם בתוך כל המאבק הזה, יש בה גם מקום לכעס. "אני כועסת על המון אנשים", היא מודה, "אבל אני חושבת שהכעס שלי יצא החוצה כשהבן שלי יחזור. אני משתדלת לעבוד עם ההיגיון ולא עם הרגש, למרות שהרגש מנסה להכתיב. אנחנו בתקופה לא פשוטה והדבר היחיד שדוחף אותי זה שאני לא רוצה שאף אמא בעתיד תחווה את מה שאני חווה. זה פשוט מזעזע".

יש רגעים שאת מרשה לעצמך להתפרק ולבכות?

"לא בכיתי אפילו פעם אחת מאז בשבעה באוקטובר. אני מניחה שזה בגלל שרן לא היה רוצה שזה יקרה. יש רגעים מאוד קשים של געגוע, של מחשבות, של פחדים. אמא אוהבת ומתגעגעת".

אני מסיימת את השיחה עם גואילי בשאלה שמטרידה אותי באופן אישי: מה הציפייה שלה מאיתנו? מה הציבור יכול לעשות כדי לעזור לשאת את הכאב הגדול? "קודם כל, להמשיך לחבק אותנו כמו שאתם יודעים לעשות", היא משיבה. "זה נורא מחזק אותנו, זה עוזר להרגיש שאנחנו לא לבד. להמשיך להתפלל עבור כל החטופים, לחזק את חיילי צה"ל ואת המשפחות השכולות, וכמובן את שוטרי משטרת ישראל שהצילו אותנו בשבעה באוקטובר".