אמילי דמארי בת ה-28, שנחטפה לשבי חמאס בעזה למשך 471 ימים, עברה סדרת ניתוחים מורכבים בעקבות פציעות חמורות שנגרמו לה במתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר. אמילי, אזרחית בריטית-ישראלית, נורתה בידה השמאלית וברגלה הימנית בזמן שנאבקה על חייה בקיבוץ כפר עזה. כתוצאה מהירי איבדה שתי אצבעות וסבלה מהגבלות תנועה קשות. בבית החולים, היא התייחסה לצלקות ולכאב, ואמרה: "אני מקבלת לחלוטין את היד שלי, את הכאב ואת הצלקות. עבורי, הן מסמלות חירות, תקווה וכוח".
אמילי דמארי על שולחן הניתוח צילום: משפחת דמארי
טופלה עם בקבוק יוד פג תוקף ותחבושות
במהלך 471 ימי השבי, חמאס לא העניק לה טיפול רפואי הולם, למעט בקבוק יוד פג תוקף ותחבושות. אמילי הוחזקה במצב קשה במיוחד, כשפצעיה לא טופלו כלל. "זה לא פחות מנס שהיא לא נדבקה בזיהום מסכן חיים", אמרה אמה מנדי, שתיארה את מצבה של אמילי ככאב בלתי נסבל במשך חודשים ארוכים. למרות הסיכון לזיהום, אמילי שרדה את התנאים הקשים.
כעת, לאחר שורת ניתוחים שהצליחו יותר מהמצופה, אמילי מציינת כי הכאב הנורא שחשבה שילווה אותה לנצח הלך ופחת. "הרופאים והאחיות עשו עבודה מדהימה. הכאב שהיה לי במשך שנה וחצי – בגלל טיפול לקוי בשבי ירד משמעותית. עכשיו, עם שיקום ופיזיותרפיה, אני מקווה שהיד שלי תחזור לתפקוד טוב יותר מבעבר", אמרה בריאיון.
היי, אני ד"ר חמאס
בפוסט ששיתפה מוקדם יותר היום כתבה: "היי, אני ד"ר חמאס", זה מה שאמר לי הרופא ב"שיפא" לפני "הניתוח". מאז עברו 17 חודשים ועכשיו הגיע הרגע שכל כך חיכיתי לו – הניתוח האמיתי, במרכז הרפואי שיבא. אני זוכרת את עצמי יושבת בשיפא ב-7.10, מסתכלת על חלון קטן שהיה שם, כשאני מרגישה את היד שלי מפורקת והרגל שלי ירויה מהכדור שפגע בצ’וצ’ה שלי, הכלבה האהובה שלי, הדבר הכי יקר שהיה לי 11 שנים. מרוב טירוף לא הספקתי בכלל לחשוב על זה, הרי חטפו אותי לעזה יחד עם שני חברים טובים, רצחו את השכן שלי, השארתי את אמא שלי ואחי עם אישתו והבנות ומי יודע מה יקרה איתם..."
"ואז הרגע הזה הגיע – הכניסו אותי לחדר ניתוח כשמולי גופה, אני רואה את השמיים הכחולים שהיו צריכים להיות אפורים ביום כזה. מבקשת מאלוהים שישמור עלי. ואז התעוררתי כשד"ר חמאס מודיע לי שאין לי שתי אצבעות והפצע ברגל נשאר פתוח עם ארבעה תפרים במקום 16. היום, אחרי 17 חודשים, הגיע הרגע שלי להחליף את שיפא בשיבא ולקבל סוף סוף טיפול ראוי. אני שלמה עם הפציעה שלי, שלמה באמת. אני יודעת שיש עוד החלמה לפנינו, אבל הפעם אני מוקפת במשפחה וחברים שאני אוהבת וזה מה שחשוב. אני גאה בנכות שלי, ואיתה אנצח.🤟🏼 "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי." לסיום, אני רוצה להודות למרכז הרפואי שיבא ולמחלקת כירורגית כף יד ולרופאים הנדירים שטיפלו בי לד"ר עמיר ערמי, ד"ר צביקה שטיינברגר, ד"ר מתן בירן וצוות האחיות של מינה ברילוביץ׳ האלופות" שיתפה.
יש כאלה שנמצאים שם במצב גרוע בהרבה
למרות שהפציעות היו קשות, אמילי ממקדת את תשומת הלב שלה במאבק לשחרור שאר החטופים שעדיין מוחזקים בעזה, במיוחד חבריה הקרובים, התאומים גלי וזיו ברמן. "הפציעות שלי היו קשות, אבל אני יודעת שיש כאלה שנמצאים שם במצב גרוע בהרבה, פיזית ונפשית. כל חטוף חייב לשוב הביתה!" אמרה דמארי, ופנתה למנהיגי העולם להפעיל לחצים על חמאס לשחרר את החטופים.
לאחר שתשלים את תהליך ההחלמה שלה, אמילי מצפה לבקר בבריטניה ולהודות לתומכים הרבים שעמדו לצידה. כמו כן, היא מקווה להגשים חלום נוסף ולחזור ליציע של טוטנהאם, הקבוצה אותה היא אוהבת, ולפגוש את האוהדים שתרמו לה בכל שלב. בינתיים, היא לא שוכחת להזכיר לעולם את הצורך הדחוף בשחרורם של 59 החטופים שעוד נתונים בשבי.