אחרי 423 ימים בשבי, דובר צה"ל התיר היום (ב') לפרסום כי החייל החטוף סרן עומר נאוטרה נרצח בבוקר שבעה באוקטובר וגופתו מוחזקת בידי ארגון טרור ברצועת עזה. נאוטרה היה בן 21 בנופלו, חייל בודד שעלה מניו-יורק ושירת כמפקד מחלקת טנקים בגדוד 77, 'עוצבת סער מגולן' (7).
צוות הטנק של עומר נאוטרה כלל ארבעה לוחמים: עומר נאוטרה, נמרוד כהן, עוז דניאל ושקד דהן. ב-7 באוקטובר, לאחר שהגדוד תפס קו בגבול הרצועה, הטנק היה ממוקם באזור "הבית הלבן" בין נירים לניר עוז. במהלך המתקפה, הטנק ככל הנראה נפגע מירי RPG של מחבלים, עלה באש, והלוחמים נאלצו לפרוק אותו כדי להימלט מהסכנה. עם פתיחת מדפי הטנק, חיכו להם מחבלים שחטפו אותם לעזה, אחרי קרב שבו ניסו להיאבק בהם. בסופו של יום, כל ארבעת הלוחמים נחטפו. דהן, דניאל ונאוטרה הוכרזו כחללים וגורלו של נמרוד כהן עדיין לא ידוע.
"אדם חם, אופטימי ואוהב אנשים"
מטה משפחות החטופים מרכין ראש על נפילתו של סרן עומר נאוטרה ז"ל אנו משתתפים בצערה הכבד של משפחת נאוטרה. עומר נאוטרה (21) נולד וגדל בארה׳׳ב ובחר לעלות לישראל כחייל בודד ולהתגייס לשריון, אחרי שנת מכינה במסגרת גרעין צבר. עומר אהב ספורט, שיחק כדורגל, כדורסל וכדורעף והיה קפטן של קבוצות ספורט בבית ספרו.משפחתו וחבריו העידו על אדם חם, אופטימי ואוהב אנשים ש"מאיר את החדר ברגע שהוא נכנס אליו".
עומר נחטף ב-07.10 עם חבריו לטנק: נמרוד כהן, שקד דהן ז׳׳ל ועוז דניאל ז׳׳ל. משפחתו התבשרה הבוקר על נפילתו ב07.10. עומר הותיר אחריו את הוריו רונן ואורנה ואת אחיו דניאל. גופתו של עומר עדיין מוחזקת בשבי החמאס.
הוריו של עומר נאוטרה בכיכר החטופים צילום: פאולינה פטימר
הוריו של עומר נאוטרה ז"ל: אסור לשכוח את המטרה העיקרית, הראשונה במעלתה - להחזיר את אחינו ואחיותינו הביתה
בראיון לחדשות כיפה לפני מספר שבועות סיפרו הוריו על המאבק העיקש להשבת בנם, מאבק שהיום נודע כי הוא להשבת גופתו של בנם. "עוברים עלינו ימים קשים מנשוא. יקירינו מוחזקים בשבי הרבה יותר מדי זמן, במציאות שבה תשומת הלב מוסחת ללא הרף בין מאורעות הרי גורל מצד אחד, ומאידך על ידי מאבקים פוליטיים לא ראויים". אולם המסר שלהם נותר ברור ודחוף: "ישראל נלחמת במלחמה חשובה כבר למעלה משנה. בעוד שהצבא השיג ניצחונות משמעותיים, אסור לשכוח את המטרה העיקרית, הראשונה במעלתה - להחזיר את אחינו ואחיותינו הביתה. אין להם זמן".
ממכינת גליל עליון נמסר: "ליבנו נשבר עם הבשורה המרה על גורלו של עומר. מהרגע הראשון שעומר הגיע למכינה, הוא עורר השראה בכל סובביו. המנהיגות אותה למד בבית הוריו רונן ואורנה עלתה יחד איתו לישראל. אם שם הוא היה קפטן של קבוצות הספורט השונות, בישראל הוא רצה להעמיק חקר ושורש ולהכיר את בני גילו. כשהגיע למכינה, הייתה זו אהבה ממבט ראשון משני הצדדים. הוא נהנה בשנת המכינה וחזק לניו יורק רק כדי להתנדב לצבא ההגנה לישראל כחייל בודד. הוא התגייס לשיריון ולחם בגבורה עד שנפל ב-7.10. אנו מחבקים את עמית, בת דודתו, ואת מאיה, חברת ילדותו של עומר, שבאו בעקבותיו למכינה".