"מעל הבית שלי נמצא כביש דרום לבנון. האופנועים של חיזבאללה תמיד עושים שם תהלוכות, וגם באותו בוקר הם נסעו בכביש", כך נפתח בוקר שבעה באוקטובר של נטעלי שם טוב, תושבת מטולה ומגישת מהדורת "זמן שישי" בערוץ 13. כבר בשעה שמונה בן הזוג שלה ושתי בנותיה עשו את דרכם למרכז. במשך חודשיים הם היו עם קהילת מטולה במלון בטבריה ובהמשך עברו לקיבוץ הסוללים.
-
עוד באותו נושאדקה אחת, סיפור שלם: תחרות סרטי "הביתה" יוצאת לדרך
31/10/24 14:11
"אישה מזרחית מהפריפריה: הבנתי שזה אצבע בעין אבל זאת החוויה שלי"
בחשבון ה-X של שם טוב בולט התיאור הקצר אותו היא בחרה לכתוב בפרופיל שלה: "אישה מזרחית מהפריפריה". כשאני מציין את העובדה הזו בפתיחת שיחתנו, שם טוב מסבירה: "כתבתי את זה כי אלה הזהויות שחשובות לי, אלו שלושה דברים שאני חיה אותם ושהם חשובים לי. גם העובדה שאני אישה, גם העובדה שאני מזרחית וגם העובדה שאני מהפריפריה. ואז גיליתי כמה זה מעצבן אנשים. אני מקבלת הודעות והערות מקולגות למה אני כותבת דבר כזה, בדיעבד הבנתי שזה אצבע בעין אבל זאת החוויה שלי לגמרי. אלו קולות שאני מרגישה מחויבת אליהם, ובעיניי אלו שלושה ייצוגים חסרים בסדר יורד: ייצוג נשים לוקה בחסר בתקשורת, מזרחים כנ"ל ופריפריה זה כבר באקסטרים", היא מסבירה. "כל עולם התקשורת בתל אביב, וזה גם נראה להם הגיוני. המרחקים שאני נוסעת נשמעים מאוד חריגים לאנשים ואני מתעקשת לעשות את זה. כן, החיים שלי היו הרבה יותר קלים אם הייתי גרה בתל אביב. יותר קלים במובן של כמות הנסיעות היומיות שיש לי, אבל יותר קשים במובן שאני מתרחקת מהזהות שלי".
נטעלי שם טוב ומשפחתה, צילום: פרטי
הנקודה הזו חשובה לשם טוב. "כמעט ואין בתקשורת כתבים שחיים מחוץ לתל אביב, למעט כתבי איזור שגם הם זן הולך ונכחד. כל הזמן מגדילים את האזורים שכתבי איזור מסקרים ויש פחות מהם כל שנה. כתב דרום מופקד על שטח של חצי מדינה וזה נראה לכולם נורמלי. זה נשמע סביר לכולם שכל האולפנים יהיו באותו מקום? במקום שהטכנולוגיה תעזור לנו להיות בכל מקום היא איפשרה לנו להתכנס בתוך עצמנו. אולי זאת הסיבה שהעם מרגיש שהתקשורת מנוכרת, שהיא לא מבינה את החיים שלו. העלתי לאינסטגרם פיצוץ של מגדל תצפית במטולה, מגדל שהטריד אותי מאוד. קולגה תל אביבי כתב לי, 'למה את מכניסה פוליטיקה לאינסטגרם'. כתבתי לו שזה לא פוליטיקה, אלה החיים שלי. זה כל ההבדל".
"במטולה אני רואה מחלון הבית שלי את הסוף של המדינה"
אלה החיים שלך. איך הם משפיעים על אישה כמוך?
"החיים באיזור מסוים משפיעים עליך. במטולה אני רואה מחלון הבית שלי את הסוף של המדינה, את האויב, ולכן בהוויה שלי אני לא יכולה להתעלם. הדאגה לקיום של המדינה הזאת היא שליחות קיומית מבחינתי. היום תוך רבע שעה אני בכביש שש ואני אומרת לעצמי באוטו לא להתרגל, מזכירה לעצמי שאנחנו חוזרים הביתה. בתל אביב החיים שלי יהיו הרבה יותר קלים מבחינת נסיעות, אבל יהיו הרבה יותר קשים כי אני מאוד מתרחקת ממה שאני. לפני כמה ימים שליח התקשר אליי ונתתי לו את הכתובת של מטולה. אני חיה את זה כל הזמן בעבודה העיתונאית שלי ובמסגרת הקהילה שלי".
נטעלי שם טוב באיזור לחימה, צילום: פרטי
"אני דואגת מאוד מהיום שאחרי"
שם טוב מודאגת מהחודשים הבאים. לדבריה, בפינוי המדינה גילתה בגרות בהבנה שלה שהיא לא יכולה לספק לאנשים ביטחון, או אפילו את תחושת הביטחון, ופינתה אותם, אבל גם החזרה צריכה להיות לקרקע יציבה עם תנאים חדשים לגמרי. "אני דואגת מאוד מהיום שאחרי. דואגת שאנשים מתרגלים למצב מסוים ולא ימהרו לחזור, דואגת מזה שאנשים רואים בעיניים את הפערים ומגלים מערכות חינוך ובריאות יותר טובות. גם ביטחונית, אני לא יודעת אם אנחנו מביאים את הפתרון שאנחנו מייחלים לו. גם זה יגרום לזה שאנשים ישקלו מאוד את זה צעדיהם. אני מקווה שהמדינה תעשה את המהלכים ההכרחיים כדי שכולנו נחזור".
"אנחנו תמיד אומרים דין שדרות כדין תל אביב, דין קרית שמונה כדין תל אביב, והיום אני במצב שאני מקווה שדין קרית שמונה יהיה כדין שדרות. אני שומעת את המדינה אומרת שהיא שואפת להשמיד את שלטון חמאס, ואני לא שומעת את המדינה אומרת את זה על חיזבאללה. אני שומעת את המדינה אומרת שהיא חייבת לשמור לעצמה שליטה ביטחונית וחופש פעולה עם נוכחות של כוחות שלנו בעזה, ואני לא שומעת אותה אומרת את זה על דרום לבנון. אני לא יודעת איך הם יודעים להבטיח לי שאנחנו לא חוזרים לשישה באוקטובר. אנשים רוצים לחזור לבית שלהם במהרה, אבל הם מוכנים שהבמהרה הזה יתארך עוד קצת וזה יבטיח להם שהם חוזרים למקום בטוח".
-------
הראיון נערך במסגרת תחרות הסרטים "הביתה" של אתר כיפה והקרן לקולנוע שומרון. לפרטים על התחרות ושליחת סרטים לתחרות לחצו כאן