את אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, הצלחנו לתפוס בקושי בסדר יום העמוס שלו, רק כשהוא היה בדרך לארוחת צוהריים, לאחר יום שלם שלא הכניס לפיו דבר מרוב עומס. "כבר נהיה קשה בשעה הזאת", הוא מספר בחיוך לחדשות כיפה, "לא אכלתי כלום כל היום".
בימים אלה של הכניסה הקרקעית ההיסטורית ללבנון, רוב עבודתו מתבצעת עם אנשים מרחוק. "יש הרבה פגישות זום או שיחות מרחוק. אגב, יש פה בעיר לא מעט עיתונאים זרים שרוצים לשמוע על התמרון, וחשוב שיכירו את המציאות. רק בימים האחרונים שוגרו בערך כ-800 רקטות עלינו".
אביחי שטרן ראש עיריית קריית שמונה, צילום: ללא
מה היקף עבודת השיקום שהעיר תזדקק לה?
"קודם כל, בכלל לא סיימנו כלום. הנזק עוד משתנה מיום ליום. בין אם זה טנקים שנוסעים בכבישים, או גדוד שיושב באיזה מרחב ציבורי, לא נשאר הרבה אחרי זה, אתה יודע. בעיניי אגב, הנזק הגדול יותר הוא הנפשי או המנטלי".
תסביר
"הרי מי יחזור עכשיו לעיר? מי ייתן להם את הפיצוי המתאים? אנשים שהיו עכשיו שנה במרכז, וגילו פתאום שיש להם אוטובוס כל חמש דקות, או רופא תוך שלושה ימים ליד המלון, במקום כל שלושה חודשים לבית חולים רמב"ם או נהריה. אפשר פתאום לגלות שהשכר במרכז הוא הרבה מעל הממוצע במשק, ואנשים בסוף צריכים עבודה. קח לדוגמא את משכירי הדירות בעיר - אף אחד לא ישכיר אצלינו עכשיו, ויש כאלה שזקוקים בדחיפות לכסף בשביל המשכנתא שלהם".
"יש גם המון נזקים של בלאי", אומר שטרן, "גינות פרטיות לדוגמא, שלא תוחזקו מעל לשנה, או אסלה שלא הורידו לה את הניאגרה כל הזמן הזה, יכולה לשרוץ בחולדות, ולהפסדים האלה אין שום פיצוי בכלל".
קריית שמונה, ארכיון, צילום: Ayal Margolin,Flash90
קרוב לחצי מהתושבים שוקלים את חזרתם לעיר
על פי הנתונים מסקר בחודש מאי שראש העירייה מציג לי, 46 אחוזים מהתושבים שוקלים את חזרתם לקריית שמונה. "אני מניח שזה עוד גדל משם", הוא אומר בכאב ומוסיף: "ככל שלא נותנים ודאות ולא אומרים מה יהיה פה יותר. ועוד לא דיברתי איתך על גל עזיבה שני - אנשים יכולים בכל זאת לחזור, אך לגלות שפתאום הרופא עזב, החבר של הבן, או המורה לפיזיקה. לך תמצא מורה לפיזיקה בקריית שמונה".
מסכים עם פעולת הפינוי של הממשלה
"השונה במלחמה הזאת היא שהיא יותר ארוכה מכולן, וזאת פעם ראשונה שהמדינה באמת הוציאה את כולם החוצה, זה לא היה אף פעם, היה חודש-חודשיים ואז חזרנו".
היית פועל אחרת?
"לא, זה היה בלתי נמנע. אני אגיד לך, גם עם כל מה שראינו שצה"ל חשף רק היום בהצהרה של תא"ל דניאל הגרי, ניצלנו מטבח בסדר גודל עצום, שאם היה מתרחש בשמיני לאוקטובר, כנראה שלא אתה ולא אני היינו מדברים ככה היום. עם היקף הנפילות בקריית שמונה, אם היו שם אנשים זה היה נגמר באסונות כבדים".
המשפחה התרחבה באמצע המלחמה
לשטרן נולדה בת שניה במספר שהביאה למשפחתו אור קטן בימים הקשים שהמדינה נמצאת בה. לשאלתי על ההשפעה של לידתה על תחושת המשמעות שלו, הוא טוען "תמיד הייתה בי תחושת שליחות, אך עכשיו יש בי יותר. אני רוצה לבנות עתיד טוב יותר לילדה שלי, אני אפילו לא אומר שאני רואה פוטנציאל למקום, אלא אני לא רואה את עצמי בשום מקום אחר. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בגליל ויישארו שם. גדלתי בדור שבודדים מהשכבה שלי נשארו להתגורר כאן".
מה מיוחד בקריית שמונה?
"אנחנו חיים במקום הכי יפה במדינת ישראל", שטרן אומר בהתלהבות, "אני יודע שאמנם אני לא אובייקטיבי, אך זאת העיר עם הכי הרבה איכויות שיש. המים שיש לנו בברז זה מים מינרלים, אני מתקלח עם נביעות", הוא צוחק, "זה הכי טוב שיש, וזה גם לא אינטרס שלי. זה קיומי למדינה".
טנק צה"לי בגבול לבנון, צילום: דובר צה"ל
לא רואה את עצמו כחלוץ
"אנשים עוד לא הפנימו שאם נכנסים שוב מחבלים עם טויוטה כמו בשבעה באוקטובר, תוך שעה וחצי הם בתל אביב. לי זה לוקח שעתיים כשאני עם רמזורים או מציית לחוקי תנועה, טויוטה כזאת באטרף תוך פרק זמן של שעה וחצי בתל אביב".
אתה רואה את עצמך כחלוץ?
"אני לא אוהב להגדיר את עצמי ככה. תראה, חלוץ זאת מילה גדולה, חלוצים הם אלה שהקימו את תל חי, הם אלה שקרויים על שמם קריית שמונה. בזמנים האלה איבדנו את זה, לצערי. אפילו את הטקס הממלכתי של תל חי בי"א באדר לא קיימנו עקב המצב הביטחוני. זה לאבד את מהות ההתיישבות".