ריאיון כוהנת הסנדוויצ'ים מהגולן שנאלצה לפתוח פוד טראק בתל אביב: "אין נפש חיה"

בין העסקים שנפגעו בצורה קשה במלחמה, ניתן למצוא את "הטובים של שפרה" - בית במרום גולן שמארח קבוצות לארוחות פרטיות. כעת מתחם של בישוליה ניתן למצוא בתל אביב, ובעלת העסק, שפרה מיכאלוביץ, משתפת לחדשות כיפה: "יש גם נקודות אור"

עדיאל רמתי עדיאל רמתי, חדשות כיפה 08/09/24 15:01 ה באלול התשפד | עודכן בתאריך 08/09/24 15:01

כוהנת הסנדוויצ'ים מהגולן שנאלצה לפתוח פוד טראק בתל אביב: "אין נפש חיה"
שפרה מיכאלוביץ, צילום: אילן הדר

שפרה מיכאלוביץ' היא מוסד קולינרי של אישה אחת בקיבוץ מרום הגולן. עקב ההפגזות הבלתי פוסקות מחיזבאללה, מיכאלוביץ' עברה לגור בימי השבוע ברינתיה, אצל אחותה, ובסופי השבוע היא חוזרת לגולן. בעקבות המלחמה, היא ספגה פגיעה לא קלה בעסק, ומשתפת לחדשות כיפה על הקשיים - והאופטימיות. "העסק שלי קיים בשני כובעים", מיכאלוביץ מספרת, "העסק העיקרי שלי, 'הטובים של שפרה', שעובד רובו מול אמריקאים שבו אני מארחת קבוצות לארוחות פרטיות אצלי בבית בקיבוץ מרום גולן. הנישה הזו נדמה לחלוטין מאז שבעה באוקטובר, לאחר שהוא קיים כבר 21 שנים".

ירי רקטי ליישובי הצפון, ארכיון

ירי רקטי ליישובי הצפון, ארכיון, צילום: David Cohen,Flash90

"המדינה הבינה שצריך לעזור לכלל עסקי רמת הגולן רק לאחר האסון הנורא במג'דל שמס"

לא רק המלחמה אילצה אותה לנדוד. לפני כשנה וחצי, בעקבות הקורונה, מיכאלוביץ פתחה את "עטוף בלחם", כפופ אפ שמתארח במקומות שונים בגולן ובגליל. "כמו שאתה יודע הגליל מופגז בכל יום והגולן שרוף ואין נפש חיה. המדינה הבינה שצריך לעזור לכלל עסקי רמת הגולן רק לאחר האסון הנורא במג'דל שמס ובהתערבות של ראש המועצה אורי קלנר, וגם ראש המועצה יצא במיזם מדהים בשיתוף עם אבי שושן בפרסום ושיווק של עסקי הגולן וכך נוצר הקשר ביני לקבוצת DNA הנפלאים שתומכים ועוזרים".

בימים אלה, שפרה, בשיתוף מתחם DNA בקניון עזריאלי תל אביב פתחו מתחם פופ אפ – 'שפרה' "עטוף בלחם" - שמציג את הסחורה האיכותית ונפתח לקהל הרחב כבר מיום רביעי האחרון, 4.9.2024. "אני מבינה שאני לא יכולה יותר להמשיך לחכות להפסקת אש אלא להמציא את עצמי מחדש ולעשות מה שלא האמנתי שאעשה אף פעם וזה לצאת מפיסת גן העדן הקטנה שלי ולצאת החוצה אל העולם".

שפרה בעבודתה

שפרה בעבודתה צילום: אילן הדר

אני מבקש ממיכאלוביץ לספר על נקודות האור שלה בתקופה הזאת. "הן אמנם מעטות", היא אומרת, "אבל הן חשובות: המשפחה האישית שלי והמורחבת, הקהילה המקסימה שלי בקיבוץ, כל אנשי קבוצת DNA וגם כל מי שפוגש אותי ושומע את הסיפור של חבל הארץ שלנו".