אחד החסדים שעשתה איתנו אמא היה בכך ששלחה אותנו לטיפולים פסיכולוגיים על בסיס יומיומי. פסיכולוגים קליניים קונבנציונליים, מטפלים רגשיים, מכשפים מכל הסוגים וגם סתם אנשים טובים שאפשר לדבר איתם.
הפעם הראשונה הייתה בכיתה ו', סדרת מפגשים עם פסיכולוגית-ילדים שגרמה לי לצייר חלומות עם הפתעות של ביצת קינדר על גבי שולחן-חול ענק. אין לך סיבה להתבייש, אמרה לי אמא, אבל לא בטוח שחכם לספר לכולם. אז לא סיפרתי. אחרי הרבה שנים סיפרתי לחבר טוב בהיסוס והוא אמר ברור, גם אני, כל המשפחה שלי.
רפואת הנפש היא ברכה שהתברך בה דורנו
מי שמתגאה בכך שלא הלך לטיפול נפשי דומה למי שמתגאה בהימנעות מטיפולי שיניים. אם זכה אדם לשיניים בריאות מהממוצע, אשריו וטוב לו. ועדיין הייתי ממליץ שיפקוד את המרפאה לוודא שהכל כשורה. שהכאב המציק אחרי הארוחות לא מסתיר בעיה עמוקה שדורשת טיפול שורש, או דווקא סתימה קלה שתחסוך סבל ממושך.
רפואת הנפש, הטיפול הזוגי, הסקסולוגיה, כולן ברכות שנתברך בהן דורנו. הן דורשות מאתנו להכיר בכך שיש בנו חוסרים ופגמים, ושמישהו מבחוץ יכול לפעמים לעזור. בריאות הנפש של משפחת נתניהו מזיזה לי כקליפת השום. אבל אבוי לנו אם הסאבטקסט של כל הסיפור יהיה שטיפול נפשי הוא דבר שצריך להתבייש בו.