הקבוצה "אני פמיניסטית דתיה ללא חוש הומור" המונה מעל 17 אלף חברות וחברים, הודיעה על סגירתה לאחר עשר שנות פעילות. מנהלת הקבוצה, דבורה אלחדד-ארושס, הסבירה את הצעד הדרמטי: "בפמיניזם הדתי יש דיכוי נשים. אי אפשר להיות פמיניסטית וגם דתיה".
קבוצת הפייסבוק שמזמן הפכה לקהילה של נשים וגברים המבקשים ליצור שיח פמינסטי-דתי, הצליחה במרוצת השנים להשמיע קול חשוב הן במרחב הוירטואלי והן במרחב הציבורי הכללי. הקהילה הפכה לשם נרדף לפמניזם דתי ויזמה והובילה את השיח בנושאים המגוונים של המאחד והמפריד בשני העולמות הללו.
כעת, אומרת מנהלת הקבוצה אלחדד-ארושס, היא סוגרת אותה משום שבקיומה היא משמרת ומחזקת הדיכוי הנשי בדת:
מציאות של אי-שוויון אינהרנטי, יסודי, מהותי, בין איש לאישה בדת היהודית. הקבוצה הזו כמוה כסם הרגעה זמני, טשטוש מאלחש, ממסך. המחשבה שנוכל להיות אנחנו בתוך מערכת מיזוגינית-במוצהר, שנוכל לשמור על כבודנו העצמי - היא אשליה במקרה הטוב, רמיה עצמית במקרה הרע, ושיתוף פעולה ברמיה של אחרות במקרה העוד-יותר-רע.
אלחדד-ארושס מסבירה את כוונתה: "קיום הקבוצה תחת הכותרת "אני פמיניסטית דתיה" - משרתת בטווח הארוך לא את הנשים בתוך הדת - אלא את המשך קיומם של מסכי העשן. בקבלה שזוהי מערכת היסוד שמגיעה לה כבוד בלתי מסוייג, ושכל אתגור שלה צריך להיעשות ביראה - הרי שאת מכבדת את יסוד היסודות של המערכת הזו, משמרת בעצמך את הלבנים של החומה הכבדה הזו, מחזיקה אותם בידייך כדי שחלילה לא יקרסו במה שאת מדמיינת שיהיה הסוף שלך".
"אני מסתכלת אחורה ומבינה את העצבות התהומית שיש במעמד הזה, של לחכות לפירורים שיואילו בטובם הרבנים לתת לנו, "להרשות לנשים" איקס, "להתיר לנשים" וואי. חשבתי שאנחנו מחדשות, מאתגרות, אבל שוב ושוב המשכנו להגדיר את עצמנו לאור ההגדרות שלהם. עד כמה שניסינו, לא הצלחנו למנוע את התופעה ההרסנית של נשים שמתנצלות, מכלות את זמנן ומאמציהן בהסברים, ומקוות לאישור גברי על עצם קיומן", מתארת אלחדד-ארושס.
מנהלת הקהילה מסבירה את סגירת הקבוצה באמירה השנויה במחלוקת עמוקה: "אם ברצונך להיות אישה שווה, חופשיה, בעלת ריבונות וסוכנות על גופה, על רחמה, על מיניותה, על בריאותה, על אהבתה, על שמחתה - אזי מסגרת דתית אינה המקום לכך. דיכוי האישה ביהדות הוא לא אלמנט קטן שניתן להסיר אותו קוסמטית או להתעלם ממנו כאילו לא היה. הוא בבסיס. בלעדיו הכל נופל".
"נמאס להתנצל"
תגובות רבות היו הן לסגירת הקבוצה והן לפוסט הכואב והקשה של מנהלתה. אחת המגיבות היא חברת הכנסת ממפלגת "כחול לבן", תהילה פרידמן, שכתבה כי כי הקבוצה לא הייתה רק קהילת השתייכות אלא היא גם יצרה זהות: "פמיניזם-דתי. זה מי שאני. לא טהורה ולא קוהרנטית ולא תמיד מועילה לכל מיני מאבקים, פשוט מה שאני. והאמת שכבר נמאס להתנצל".
מתנגדת נוספת לסגירת הקבוצה היא העיתונאית חן סרור-ארצי שגם כתבה ספר הנקרא "הדתיות החדשות" שעסק בדיוק בשינוי שהביא איתו המרחב הוירטואלי לשיח הפמניסטי-הדתי. סרור-ארצי כתבה בתגובתה לסגירת הקבוצה על ההתקדמות שזו גרמה ל"זהות והתרבות והמעשה של נשים פמיניסטיות ודתיות באשר הן".
"ההוכחה הכי פשוטה לכך היא השינוי האדיר שהתרחש בעולם בעשור הזה. בבתי הכנסת, בבתי המדרש, בבתי הדין, בבתים שלנו פנימה. בתפיסות של גוף, של מיניות, חינוך, של מאבק בעוולות, של סולדריות. אנחנו גמדות על כתפי ענקיות שהיו שם לפנינו להשמיע את הקול הזה, ואנחנו בדרכנו נתנו לו לחן ומילים שרלוונטיות לדור שלנו ולאתגרים שלו", כתבה סרור-ארצי בדף הפייסבוק שלה.
כבר כעת נפתחה מעין קבוצה חלופית: "פמיניסטיות.ים דתיות.ים - הקבוצה החדשה", אך ההחלטה לסגור את הקבוצה לגמרי בעוד כשלושה שבועות תמשיך לעורר הדים רבים ולמהלך זה יהיו עוד תגובות מגוונות. כבר כעת ניתן לקבוע כי הצעד הזה לא ישאר רק בגבולות קבוצה זו או אחרת, אלא ישפיע על השיח הפמניסטי הדתי כולו.