שלום,
אני בחור בן 24 שלומד בישיבה. לפני 4-5 שנים עברתי טיפול לOCD (סבלתי מזה פחות משנה) - בעיקר תרופתי. מאז אני כמעט ולא סובל מזה, יש לפעמים קצת מחשבות טורדניות אבל הן מעוררות רק מעט חרדה ולא מפריעות לתפקוד(שירתתי בצבא, למדתי הוראה, רבנות וכו'). התחלתי לאחרונה לצאת עם בנות, ואני חושש מה הן יחשבו אם אספר להן על הטיפול שעברתי. דיברתי עם המשגיח בישיבה על העניין והוא אמר לי שזה כבר לא רלוונטי ועדיף לא לספר. אני אישית לא מעוניין להסתיר דברים ורוצה קשר פתוח וכנה. מאחר ויש מאפיינים תורשתיים להפרעה אני מודאג גם מכך שעשויות להיות לזה עדיין השלכות.
רציתי לשמוע חוות דעת נוספת בעניין - מתי ואיך לספר, ואיך להתייחס לזה באופן כללי (דיברתי על זה גם עם אמא שלי והיא חושבת שאני מייחס לזה יותר מדי משמעות).
תודה רבה.
תשובה
שלום רב,
הדילמה האם לספר או לא היא כבדת משקל, מצד אחד הכנות והיושר חשובים, ורצוי ששני הצדדים יהיו מודעים לבעיות של כל אחד לפני שנכנסים לקשר מחייב. מצד שני לעתים בעייה כזו עלולה למנוע קשר מוצלח, וחבל.
במקרה שלך, הצלחת הטיפול ומצבך הנוכחי מקלים, ותוכל להציג את הבעייה, אבל גם את המענה והצלחת הטיפול. ניתן לא לפתוח נושא כזה, ובכלל כל נושא רגיש, בתחילת ההיכרות, ורק כאשר מתפתח קשר משמעותי לפתוח את הנושא. העניין נתון לשיקולך הערכי והרגשי. אולי אמא צודקת שאין להגזים בחומרת הבעייה שהיתה לך, אך גם הגישה שלך שבכל זאת היתה בעייה היא נכונה. חשוב לזכור שלכל אחד קיימת בעייה כזו או אחרת, וניתן לקוות שהרבה בנות לא יפסלו אותך בשל כך.
בהצלחה.