מכתב למנכל משרד החינוך הנכנס: הגיע הזמן לנסות משהו אחר

אנחנו כבר יודעים היטב מה לא עובד במערכת החינוך. ניסינו עשרות שנים, והמערכת לא נהיית טובה יותר: הילדים לא הופכים סקרנים יותר, המורים לא נהנים יותר מהמקצוע שלהם

חדשות כיפה יערה ישורון 29/06/20 11:48 ז בתמוז התשפ

מכתב למנכל משרד החינוך הנכנס: הגיע הזמן לנסות משהו אחר
יערה ישורון, צילום: אבישג שאר ישוב

לכבוד מנכל משרד החינוך הנכנס שלום.

היה זה אלברט איינשטיין שאמר שמאוד לא הגיוני לעשות את אותו הדבר ולצפות לתגובה אחרת. ובכן, אנחנו כבר יודעים היטב מה לא עובד במערכת החינוך. ניסינו עשרות שנים, והמערכת לא נהיית טובה יותר: הילדים לא הופכים סקרנים יותר, המורים לא נהנים יותר מהמקצוע שלהם ותנאיהם נשארים לא מספיק אטרקטיביים בשלבים הכי קריטיים במקצוע, הסכסוכים הפנימיים והחיצוניים רק הולכים וגוברים, והמערכת כולה - כמו שראינו כולנו בחודשי הקורונה - מורכבת ומסוכסכת בעצמה.

לכן, מר מנכל, החלטנו להכין לך כאן רשימה קצרה, עם רעיונות קצת שונים מאלה שהיו נהוגים עד היום:

לימודי הוראה. כדי ללמוד מקצוע מכובד – צריך לכבד אותו. סינון התלמידים ללימודי הוראה צריך להיות קפדני ולאפשר רק למי שהדבר בליבו, ורק למי שיש כישורים מתאימים – להצטרף לצוותי ההוראה. נכון, אולי פחות אנשים יתקבלו למערך הלימודים וייצאו מורים. מצד שני – המערכת לא זקוקה למורים. המערכת זקוקה למורים מעולים, כאלה שמתאמצים להתקבל ללימודים, משקיעים בהם ורוצים אותם. בדיוק כמו ברפואה.

משרת הוראה. המשרה צריכה להיות משרה מלאה. מהיום הראשון של המורה במערכת. אף עובד לא רוצה להתחיל לעבוד במקום עבודה כשבשנה הראשונה הוא עובד רק ב 30% משרה. מורה שעובד בחלקיות משרה לא יצליח ללמד כמו שצריך כשהוא כל כך מוטרד מהפן הכלכלי של חלקיות המשרה ובטח לא כשהוא מוטרד ממה שהחלקיות הזו משדרת לו – אתה כאן על תנאי. מורה חדש צריך להתקבל לתוך המערכת בחיבוק ענק ומועך. משרה מלאה היא סוג של חיבוק.

אמון. תאמין במורים. הם פוגשים את התלמידים יום יום. הם מכירים את הכיתות הכי טוב. הם יודעים מה לעשות שם. תן להם חופש בתוך הכיתות, תסמוך עליהם שהם יודעים איך לגשת אליהם, איך לגרום להם ללמוד, איך להפוך אותם לאנשים סקרנים וחקרנים. תסמוך עליהם שהם יודעים לפתור את הבעיות בתוך הכיתה, ותבהיר להם בכל דרך אפשרית שרק הם יוכלו להביא אותם גם להישגים.
תאמין במנהלים. תן להם לנהל. תסמוך עליהם שהם יודעים איך. שהם מכירים את הצוות שלהם הכי טוב. שהם מכירים את המארג הצפוף של בית הספר באופן שאף פעם לא תוכל להכיר. תן להם לנהל לא רק את הפעילויות החברתיות בבית הספר או את הציוד הפיזי, אלא את האנשים, את מספר האנשים, את המקצועות שלהם וגם את היכולת להיפרד ממורים שלא מתאימים לבית הספר. אף אחד לא יוכל לעשות זאת טוב מהם.

חופש. לא חופש גדול, חופש ענק. לא של ימי לימודים אלא של היכולת לפעול. כולם זקוקים לחופש הזה בתוך המערכת. לכבול זה קל, לשחרר זה אולי הדבר הכי קשה שיש. אבל זו הדרך היחידה, בדיוק כמו שכשאתה רוצה שהילד שלך יתחיל ללכת – אתה לא מדבר איתו על הליכה, אלא פשוט עוזב את הידיים שלך ממנו, ונותן לו ללכת. הוא ייפול בהתחלה, אבל אחר כך הוא ילך לגמרי לבד, לתמיד. אל תדבר על אוטונומיה אלא תעניק אותה. באהבה וברוחב יד.

רגולציה. כמה שפחות. לא צריך פיקוח צמוד, צריך כלים מקצועיים להתפתחות. לא צריך הנחתה של מערכי לימוד, של מספר שעות שצריך ללמד כל מקצוע. לא צריך חוזר מנכל כל שנה. צריך להקטין את המטה במקום להגדיל אותו. צריך כמה עקרונות בודדים ואת כל השאר לתת לאנשים המעולים שיש במערכת – ליצור בעצמם. בהמשך תגלה שככל שתוריד את הידיים מהמערכת, יקטן החיכוך בין המטה לשטח, יגבר האמון, ועוד יותר תגבר היכולת של אנשי השטח לבצע את המשימה – לחנך וללמד את הילדים של כולנו.

בהצלחה מר מנכל. נכון, זו משימה נורא מורכבת. וגם להחליף שיטה זה נורא מורכב. אבל את מה שלא עובד אנחנו כבר יודעים. עכשיו הגיע הזמן לנסות משהו אחר. מקסימום תצליח.

את מה שלא הצלחנו – כבר ניסינו שוב ושוב. את ה"לא" כבר יש לנו. אולי ננסה הפעם לקבל "כן"?

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן