בשבוע שעבר אדווה וינדלום ז"ל, תלמידה בת 13 קפצה אל מותה מחלון ביתה בגלל חרם. בואו נתערב שיש הורים שבכלל לא שמעו על הידיעה הזו. יש הורים ששמעו, הנהנו עם הראש ובחרו להמשיך הלאה. יש הורים שעצרו רגע והרגישו לחץ בחזה. ומיעוט שבמיעוט של ההורים, בחר לקחת את הילדים שלו לשיחה, לדבר איתם בעקבות המקרה של אדוה ז"ל ולשאול אותם: "תגידו, גם לכם יש בכיתה ילדים שקופים? ואם כן, מה אתם בדיוק עושים בעניין?".
צילום: shutterstock
יש גורם רעיל שגדל ומתפתח בבתים של אלפי הורים בישראל
מסתבר שיש גורם שהוא לא פחות רעיל מגז, בלי טעם ובלי צורה והוא גדל ומתפתח בבתים של אלפי הורים בישראל: ילדים שהולכים לבית הספר בשביל ללמוד מקצועות ליבה ועל הדרך נעדרים מכל מודעות מינימלית של אינטליגנציה רגשית שתגרום להם לעצור רגע, לנשום ולחשוב: האם מילות הרעל שהם מתיזים בכל יום כלפי התלמידה השקופה שאף אחד לא באמת רואה אותה, עלולים בוקר אחד לגרום לה לשים קץ לגיהינום שהיא עוברת.
ובכל פעם כזו שאני שומע על מקרה של חרם והתעללות נפשית בילדים אני נזכר באבא של התלמיד המקסים שלי שבכל פעם שהיה רואה תלמיד אחר שיושב לבד בכיתה כי אף אחד לא רוצה לשבת לידו או כי אין לו באמת חברים, בלי לבלבל את השכל יותר מידי מיד היה ניגש אליו ויושב לידו. אז פעם אחת, בסוף ערב כיתה, אמרתי לעצמי שאני חייב לברר אחת ולתמיד עם אבא שלו, מה הסוד שהופך את הילד שלו למדהים כזה.
חרם | אילוסטרציה, צילום: shutterstock
להטמיע בהם את ערכי הסולידריות החברתית והאיכפתיות
והאבא הזה, רק הייישיר מבט ואמר לי: "ביום הראשון ללימודים כשכל ההורים שואלים את הילדים שלהם: 'איך היה לך בכיתה?' אני מוסיף עוד שאלה ושואל: 'ואיך היה גם לחברים שלך?'. כמחנך אני משתדל לגעת בעניין עם התלמידים שלי. לחזור ולהטמיע בהם את ערכי הסולידריות החברתית והאיכפתיות ובכל זאת אנחנו יודעים גם שחינוך מתחיל מהבית ומחנך לא באמת יכול להחליף את ההורים.
אין כאן בכדי להחליף האשמות אלא לציין נקודה חשובה וכואבת: בלי שההורים ישתפו פעולה ויעבירו את המסר בעצמם יהיה למערכת החינוך קושי רב אם בכלל להטמיע את המסר הזה בקרב ההורים. ובדיוק בגלל הסיבה הזו אני משתדל בכל אספת הורים, להעלות בפני ההורים את ארבע הנקודות הבאות:
- האם אתם באמת מודעים למה שהולך בקבוצת הווטסאפ של הילדים שלכם?
- האם אתם עוברים עליה? בודקים כמה השפלות ונאצות וקללות ו'ירידות' הילד שלכם כתב והפנה כלפי תלמידים אחרים?
- האם אתם עוצרים רגע את שטף החיים ושואלים את הילדים שלכם לא רק האם יש להם חברים אלא גם האם יש להם בשכבה ילדים לא מקובלים שקשה להם ובכלל, איך הילד שלכם יגיב במקרה כזה שהוא יהיה עד לחרם על תלמידה?
- האם הוא ישתתף גם בחרם? האם הוא יהפך לחלק ממנו?
תלמידים, אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לידיעה , צילום: Miriam Alster/Flash90
תרצו שהוא גם יהיה בן אדם? מענטש?
אני מכיר הרבה הורים שהיו מוכנים להתקשר למחנך של הילדים שלהם גם בשתיים עשרה בלילה בשביל שידבר עם המורה למתמטיקה שיעלה לילד שלהם עוד שתי נקודות שיקבעו את הציון לתעודה ומה לגבי העובדה שהילד שלהם לא הזמין לבילוי המשותף אחר הצהריים את החבר שלו? טוב, זה כבר פחות חשוב...
ואולי, אולי הגיע הזמן שההורים במדינת ישראל יענו לעצמם על השאלה החשובה ביותר: האם מעבר לשאיפה שהילד היקר שלכם יתקבל ל8200, תרצו שהוא גם יהיה בן אדם? מענטש? כזה שיחשוב פעמיים לפני שהוא יצלק את הנשמה של החבר שלו? את התשובות תשמרו לעצמכם כי עבור חלק מהילדים זה כבר מאוחר מידי.
ואם במקרה הילדים היקרים שלכם והילדות היקרות שלכם הולכים והולכות השנה להשתתף בבת מצווה או בר מצווה, נסו אחרי שאתם שואלים אותם אם הם נהנים להוסיף גם את השאלה של האבא המקסים מהסיפור שלי: "האם אתם מודעים לכך שיש לכם בכיתה חבר או חברה שיותר קשה להם להשתלב חברתית? ואם כן, מה אתם בדיוק מתכוונים לעשות בעניין?".
חינוך מתחיל מהבית. גם הצורך להיות אנושיים.