ריבים הם חלק טבעי ממערכת יחסים נורמטיבית. אנחנו אנשים שונים, עם דעות שונות וכל אחד מאיתנו חווה את המציאות אחרת. הגיוני מאוד שיהיו מצבים בהם יתלקח ריב ועוד יותר הגיוני שהילדים יהיו נוכחים, שכן, אנו לא תמיד בוחרים בדיוק מתי לעצבן ומתי להתעצבן. אז מה עושים כשהילדים נוכחים בריב?
הנה כמה עקרונות שחשוב להיות מודעים אליהם:
- לא לפחד לריב מול הילדים- לא צריך להימנע מריבים, אדרבא, חשוב שילדים ייחשפו גם לחלקים המורכבים בקשר, כך הם ידעו ויכירו שלא תמיד הכל זורם חלק וזה בסדר.
- מודעות עצמית- חשוב לשים לב לאופן שבו אנו רבים, כלומר: להיות במודעות לעצמנו, לשפת הגוף, לטון, לבחירת המילים.
- לעצור בזמן- ריבים צריך לדעת לנהל, להיות בשליטה עצמית ככל שניתן. ברגע שאחד מכם מרגיש שהריב יצא מפרופורציות - תעצרו אותו, תנשמו ותמשיכו לדבר עליו בהמשך בזמן ובמקום אחרים.
- פיוס וסגירת מעגל - אם רבתם, גם תתפייסו. חשוב שהילדים יחוו סגירת מעגל לריבים. כך הם יכירו באפשרות של פיוס, של שלום באמצעות הקשבה ופשרה.
- מודלינג ודוגמא אישית – תהיו בתשומת לב למסרים שאתם מעבירים לילדים שלכם כשאתם רבים. בדקו עם עצמכם: מה הם לומדים על הדרך שבה אני מדבר/ת? מה הם מבינים על תקשורת בין הורים? איך אני רוצה שהילד שלי יתנהל כשהוא יהיה בתוך קונפליקט? מה אני רוצה שהוא ילמד מההתנהגות שלי?
- כשהילד תופס צד- ברגע שהילדים נוכחים, הם מרגישים שהם חלק, ועל כן באופן טבעי הם מביעים את דעתם. חשוב להציב את הגבול ולא להיכנס למצבים בהם הילד הופך להיות "המתווך" / "הבורר" / "השופט" ולומר לו שלמרות שהוא נחשף לריב ובוודאי היה לו לא נעים, אמא ואבא ילדים גדולים והם ימצאו את הדרך לדבר על הדברים ולסדר את העניינים ביניהם. מאוד קשה לומר לילד שזה לא עניינו, כשהוא נקלע לעניינים בעל כורחו, מה שבאופן טבעי גורם לו להרגיש חלק מהעניין, לכן יש כאן איתות עבורנו ההורים, שאולי עברנו את הגבול. אפשר להכיר תודה על האכפתיות והדאגה של ילדנו ולהפיג להם את החששות באמצעות כך שנאמר להם שאנחנו מדברים על הדברים ומחפשים דרך לפיתרון ששנינו נסכים עליו. הילדים לא צריכים לקחת על עצמם את האחריות לריבים או לפתרונות, אך לגיטימי שזה יפעיל ויעורר בהם מצב רגשי-קוגניטיבי והתנהגותי שיושפע מהסיטואציה, מה שמוביל לנקודה הבאה;
- השלכות על הילדים- סביר להניח שילד שחווה ריבים באופן תדיר, יבטא את הקושי שלו דרך ההתנהגות. חשוב שתהיו מודעים שיחד עם זאת שלריב זה טבעי, ישנם ילדים רגישים מאוד שעלולים לחוות קושי להכיל את זה ולכן זה יבוא לידי ביטוי בהתנהגות שלהם במעגלים נוספים בחייהם (במסגרת, בחוג, בבית). ילדים מחקים אותנו ולכן חשוב שנהיה במודעות הורית לקשר בין האווירה בבית שאנו אחראים עליה, לבין ההתנהגות של ילדנו, מה שמוביל לנקודה החשובה הבאה;
- תיווך לילדים- ילדים שנוכחים בריבים של ההורים עלולים להגיב בשתיקה והסתגרות, להיות מוצפים בחששות או פחדים או להגיב בצעקות או בהתנהגות אחרת שתבטא את התסכול שלהם מהאנרגיה בחדר. חשוב שתתווכו לילדים, בהתאם לגילם, שבמערכת יחסים לפעמים יש אי הסכמות וריבים הם חלק ממנה. כולם מרגישים כעס, תסכול, עלבון וכל רגש אחר וזה נורמלי וטבעי. אחרי שנרגעים, לומדים לדבר, להקשיב ולהשלים.
לא לחשוש לחשוף את ילדנו לקונפליקטים
התפקיד העיקרי שלנו כהורים הוא להכין את ילדנו לחיים וחלק מזה הוא לא לחשוש לחשוף אותם לקונפליקטים שמהווים חלק בלתי נפרד ממערכות יחסים. כהורים אנו מהווים עבור ילדנו מודל בכלל וזוגי בפרט. מערכת יחסים שכוללת בתוכה אי הסכמות, קונפליקטים, וויכוחים וריבים, היא חלק מהחיים והיא חשובה עבורם כדי לדעת להתמודד עם אנשים ומצבים שונים במהלך חייהם.
לא צריך להימנע מלריב מול הילדים
לא צריך להימנע מלריב מול הילדים, שכן, קשר שאין בו ריבים אינו משקף מערכת יחסים אמיתית ומצייר מצג שווא שעלול לייצר פערים בתפיסת המציאות. יש מקום לבטא את העמדה שלנו ובמקביל להיות מסוגלים להקשיב ולהכיל את נקודת המבט של הצד השני, אך עם זאת חשוב להיות במודעות עצמית ולדעת גם לעצור את זה כשזה עובר את הגבול. במידה והריבים נוכחים בתדירות גבוהה, מומלץ להיעזר בהנחייה מקצועית שתתווך ותסייע בניהול המריבה בדרך מקדמת.
הכותבת היא נגה הילה מותנה, מדריכת הורים ומשפחה, מטפלת הוליסטית לילדים ויועצת זוגית