יום הזיכרון ויום העצמאות שזורים אחד בשני. לא בכדי הם מגיעים בימים עוקבים. הרי ללא החיילים הגיבורים שלנו, לא היינו חוגגים את יום העצמאות בכל שנה ושנה. אבל השנה, נאלץ לתכנן את הימים האלה קצת אחרת.
לנוכח סכנת ההדבקה בקורונה, השנה, המשפחות השכולות לא תוכלנה לעלות לבתי העלמין הצבאיים, ולא תוכלנה להיפגש עם החברים של הנופלים. בנוסף לכך, טקסי הזיכרון יתקיימו ללא קהל והטקסים בבתי העלמין הצבאיים יתקיימו בהשתתפות מצומצמת של חיילים וישודרו לציבור. ביום העצמאות יוטל כנראה סגר כללי. דגלי כחול לבן יונפו אבל הרחובות יהיו שקטים וגם כנראה רוב הכבישים.אבל הזיכרונות קיימים והם חזקים מהקורונה. העצב לא נעלם, והצורך בשיתוף מורגש יותר מתמיד.
אצלי בשכונה, מעלים כל שנה טקס מעבר, החותם את יום הזיכרון ומכניס בהדרגה את יום העצמאות.
הטקס כולל קטעי קריאה, נגינה, וחותם בריקוד דגלנות של הקטנטנים שבחבורה, ובשירת "התקווה" של כולנו. השנה, הטקס יהיה שונה במעט ויוצג בזום שיועלה לקהל.
אולי כדאי לנצל את פגישות הזום המשפחתיות (ואם אין לכם עדיין, אולי עכשיו זה יהיה זמן מצוין ליזום אחת) ולארגן מיני-טקס בה ישתתפו כל בני המשפחה. המבוגרים ידברו על זיכרונות הקמת המדינה, וישתפו את המשפחה בסיפורים על חברים שלהם שכבר אינם, שנפלו כגיבורים במלחמות השונות. הצעירים שבמשפחה ישתתפו בטקס על ידי קריאת קטעים מסיפור רלוונטי, או בשיר שהם חושבים שמתאים לאירוע. אפשר גם לשלב קטעי נגינה על ידי מי שיודע לנגן בכלי כלשהו.
זהו טקס המותאם לתקופה המיוחדת שבה אנחנו נמצאים, וביכולתו להעצים ולחזק את הקשר במשפחה הבן דורית. מתחברים, זוכרים, מתחזקים, וממשיכים לחיות את החיים, גם עבור אילו שאינם. לזכר החיילים וכוחות הביטחון שכבר אינם איתנו,יהי זכרם ברוך.
ולאלו המשרתים כיום, בזכות כולכם אנחנו עדיין פה.
יום עצמאות שמח!
הכותבת: מירית הופמן - עו"ד לתכנון בין דורי וליווי משפטי ואישי לגיל השלישי.