יותם זמרי, שמרבה להתבטא בנחרצות מול המיקרופון, התקשה לעצור את הכאב כשפתח לראשונה בפודקאסט שלו ושל איתמר פליישמן, "צמד רעים", את סיפורו האישי. זמרי סיפר על אביו אחאב, שהתאבד לפני כתשע שנים, ועל תחושת ההחמצה שמלווה אותו מאז.
"שלא ייתפס כאילו אני מנצל את הסיפור שלו"
זמרי סיפר כי המחשבה על ילדיו שלא יזכו להכיר את סבם היא אחד הדברים שהכי מכאיבים לו. התאומים שלו היו בני חודשים ספורים כשאביו מת, לאחר שנים שבהן התמודד עם בעיות גב וכאבים קשים. "הבעיה זה תחושת הפספוס שאתה משאיר אצל האנשים", אמר.
לדבריו, הרצון להקדיש פרק לאביו ליווה אותו מאז תחילת הדרך המשותפת עם פליישמן, אך הוא חשש שהדבר ייראה כניסיון לנצל את הסיפור האישי לצורכי חשיפה. "אני רוצה מתישהו לעשות פרק על אבא שלי, אבל לא רוצה שזה ייראה כאילו אני מנצל את הסיפור של אבא שלי בשביל קליקבייטים או לייקים", סיפר.
כאפה בעורף וחיבוק ענק
זמרי תיאר את אביו כאדם תומך, מצחיק ואוהב, שעבד כבנקאי והיה עבורו גם האדם הראשון שהגיב לכל תוכנית ולטור שכתב. השניים היו משוחחים שלוש פעמים ביום, צופים יחד בספורט ומרבים להתבדח. בלילה האחרון לחייו שוחח איתו זמרי בטלפון, אך לדבריו לא זיהה בשיחה דבר שירמוז על מה שעתיד לקרות.
לצד הגעגוע, זמרי הודה כי האובדן נותר עבורו פצע שלא טופל עד הסוף. "אני לא כועס. אני עצוב כי זה פספוס ענק", אמר, וסיפר כי לעיתים שיר שמתנגן במהלך נסיעה מצליח לפרוץ את ההדחקה ולהציף את הגעגוע. על אמו אמר: "אמא שלי גיבורה", ובסיום הקדיש לאביו משפט ששילב את ההומור והאהבה שנותרה: "הוא עיצב לי את כל החיים, וכשאני אעלה למעלה אני אוריד לו כאפה אחת בעורף וחיבוק אחד ענק".