שלוש שנים חלפו מאז שנרצח עילי ברעם ז"ל בטבח 7 באוקטובר, ובני משפחתו עדיין מתמודדים מדי יום עם החלל שהותיר אחריו. המנחה והשחקן גיא זוארץ, דודו של עילי, פרסם פוסט אישי וחשוף לזכרו במסגרת יום הזיכרון הממלכתי, ובחר לכתוב אליו ישירות: "היי עילי, מה הולך נשמה שלי, איך אתה שם למעלה? תגיד לי רק שהכל בסדר, שאתה כבר לא מבוהל מהרגע המקולל ההוא ברכב".
"ניסיתי לדמיין מה עבר עליך בשניות האלה"
זוארץ חזר במילותיו אל הרגעים האחרונים בחייו של אחיינו ואל המחשבות שמלוות אותו מאז. "ניסיתי לדמיין מה עבר עליך בשניות האלה, כשהטוב הטהור שבך פגש את הרוע בהתגלמותו... דאגת כשחשבת על אבא ואמא, על הצער שיירד עליהם?".
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
הכאב, כפי שמתאר זוארץ, ממשיך ללוות את משפחת ברעם גם זמן רב לאחר האובדן. הוא מספר על אמו של עילי ועל השנה הקשה שעברה עליה, ועל שאלה שהפנתה אליו ונחרתה בו: "מה, כל החיים אני אתגעגע ככה אליו? כל החיים ככה יכאב לי?". גם סבתו של עילי, שרי, מתקשה להתמודד עם האובדן. זוארץ מתאר כיצד בחרה להניח על המזנון בסלון תמונה שבה עיניו של עילי עצומות, משום שאינה מסוגלת להביט בעיניו, ובמקביל מחפשת הכרה בכאבה אצל האנשים שהיא פוגשת.
מתוך האבל האישי עובר זוארץ להתייחס גם למה שהתרחש במדינה מאז אותה שבת. כשהוא נשען על שירו של אהוד בנאי, הוא מביע תחושה קשה ביחס להנהגה ולמציאות שנותרה בעיניו כמעט ללא שינוי: "אבל וואלה עילי, אני מתבייש לספר לך שמאז שהלכת, כלום לא השתנה. הכל נשאר אותו דבר. אותה מנגינה, אותה תזמורת, ואותו אחד מנצח עליה. הוא לא ירד מהבמה, הוא מתעקש להימלט מחשבונות העבר... נטול רגש, מתעקש בפחד אימים לשמור על התפקיד. המנצח שכבר שכח מהו ניצחון".
בסיום המכתב פונה זוארץ שוב לאחיינו, הפעם בבקשת סליחה על כך שלא הצליח לכתוב דבר אופטימי. "מצטער עילי שלא כתבתי מילה אחת של אופטימיות. כואב לי באמת עליך, על כולנו, על כל המשפחות השכולות שנותרו לבד. הלוואי שאתה למעלה רוקד ומשתולל בנעלי האיירפורס הלבנות שלך עם הפס הסגול. שלח לנו ישועה ורחמים ממעונך".