"יותר מסוכן ללכת בלילה בניו יורק מאשר להיות ביפו": הלוחם שעזב הכל ועלה לארץ

"אני באמת חושב שמדינת ישראל היא המקום הכי בטוח בעולם. יותר מסוכן ללכת בלילה בניו יורק או לשחק כדורגל ב פריז תחת אבטחה של לוחמי לוחמה בטרור, מאשר להיות ביפו או ברפיח", קובע בנחישות שון הייבר, עולה מארצות הברית ולוחם במילואים. בראיון מיוחד לענהאל שמואלי, בפודקסט "עלייה זה לא כזה סיפור?" לצד איציק אוחנה, סמנכ"ל חטיבת צעירים במשרד העלייה והקליטה, השניים חושפים את הסיפורים, האתגרים והמחירים שמאחורי הבחירה של צעירים לעזוב את חייהם בחו"ל ולהתגייס לצה"ל. הייבר, שעזב את ביתו בארה"ב כבר בגיל 14 ועלה לארץ שלושה שבועות בלבד לפני גיוסו להנדסה קרבית, מציב מראה מול תרבות המערב, "בארצות הברית אנשים מסיימים תיכון, הולכים לקולג' ולמסיבות ואז לוול-סטריט, וחסרים שם הערכים והתחושה שאתה שייך למשהו גדול ממך. בישראל, אם תראה חייל באוטובוס, חצי מהאנשים יזמינו אותו להתארח בחג".

לצפייה ביוטיוב:

מאחורי הקלעים, משרד העלייה והקליטה פועל לספק מעטפת הורית לאותם צעירים המגיעים בגילאי 16 עד 35 ללא משפחה גרעינית בארץ. כיצד מתמודדת המערכת עם אתגרי השפה והקליטה של החיילים בתוך השירות הצבאי?אוחנה מציין כי משרד העלייה והקליטה מקדם רפורמה בתהליכי המיון והשיבוץ של עולים המתגייסים לצה"ל. לדבריו, "כיום עולה רשאי להיבחן בשפת האם שלו כדי שלא ייפגע בציונים, ובמקביל פועל מוקד ייעודי המלווה את תהליך השיבוץ". הקושי בשפה מוכר להייבר מקרוב, בהכשרתו הקרבית הציבו לו אולטימטום לשפר את העברית או לעזוב את היחידה, והוא נלחם על מקומו באמצעות קריאת ספרי "הארי פוטר" בעברית. אוחנה מדגיש כי ההשקעה הלאומית משתלמת מכל בחינה: "על כל שקל שהמדינה משקיעה בעולה ובחייל בודד, אנחנו מקבלים כלכלית פי חמש. מגיעים לפה אנשים מטורפים בפוטנציאל, ואנחנו לא עושים להם טובה".

להאזנה בספוטיפיי:

המבחן הגדול של החיילים העולים אינו מסתכם בתקופת השירות הסדיר, אלא ביכולתם לתקוע שורשים בארץ בצל המציאות הביטחונית והלחימה הסוערת. מהו המבחן האמיתי להצלחת קליטתם של החיילים, וכיצד הם חווים את המדינה דווקא בתקופות משבר? "סיפור הצלחה של עולה הוא לא רק עצם הגיוס, אלא מי שנשאר בארץ ומנסה לצמוח כאן", מבהיר הייבר, ששימש כלוחם במילואים מאז פרוץ המלחמה ומתאר תחושת אחדות עצומה ועטופה בקהילה. דבריו מגובים בנתונים מרשימים שמציג אוחנה: "בדיקה של חמש השנים האחרונות מלמדת כי 87% מהחיילים הבודדים נשארים לחיות בישראל שלוש שנים לאחר שחרורם מצה"ל". באמצעות תוכניות כמו "כנפיים" המעניקות ליווי ומנטורינג שנתיים לאחר השחרור, מצליחים הצעירים לבנות קהילה, להקים משפחות ולמצוא בית אמיתי בלב החברה הישראלית.