הסופרת הפופולרית וגרושתו של חנן בן ארי, הדסה בן ארי, שיתפה את עוקביה בשבת המיוחדת שעברה עם פרוץ המלחמה נגד איראן. "איך זה שתמיד כשמתחילות מלחמות עולם, לאחרונה, אני לא עם הילדים שלי?" שאלה הסופרת.
בפעם האחרונה שהייתי כאן חבשתי כיסוי ראש והחיים היו אחרים
"ארבע לפנות בוקר. שבת", פתחה בן ארי את התיאור. "אני צועדת בסמטאות הצרות של נחלאות לבית הכנסת עדס. בפעם האחרונה שהגעתי לכאן דחפתי תינוק יונק ועוד ילדה לעגלה, התעטפתי לקראת הקור הירושלמי ויצאתי לפנות בוקר לרחוב כדי להיות חלק מהפלא הזה, של שירת הבקשות. בפעם האחרונה שהייתי כאן חבשתי כיסוי ראש והחיים... היו אחרים. והנה עכשיו אני עם יראת ובת חוש, עולה במדרגות ושומעת את השירה מפלסת דרך בשקט של הבירה".
"ולא ידעתי שבעוד ארבע שעות נקום לאזעקה", המשיכה הסופרת לתאר את המעבר החד, "ולא ידעתי שבדיוק כשבעל הקורא בבית הכנסת שבמקלט יגיד 'זכור את אשר עשה לך עמלק' נשמע הדי פיצוצים משוגעים וברגע אחד המקלט יתמלא בעשרות רבות של אנשים מבוהלים. בום. איזה תסריט".
"ובכלל לא חיכיתי למלחמה הזאת ולא קראתי חדשות", שיתפה בן ארי בתחושותיה מאותו בוקר, "אבל קרה לי משהו מוזר ומרגש כשהתיישבתי על הספסלים המחבקים של עדס והגברים התחילו לשיר 'אודה לאל לבב חוקר'. הצטרפתי ושרתי: נֹעַם השם לַחֲזוֹת, נִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת, בִּשְׂמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר". היא הוסיפה וסיפרה על התעלות הרוח שחוותה: "והלב שלי התרחב. והחיוך. והאמונה. וחשבתי, בואנה אלוהים, יש שירה יפה יותר? יש משהו מעניין יותר שקורה עכשיו בעולם? מאות יהודים שרים לך עכשיו תפילה. שרים תקווה. מבקשים שמחות ולא רגזות. תשמע את הקול שלנו מבקש לראות זריחה חדשה בעולם. ולא ידעתי שהטייסים שלנו מחממים מנועים".
"הייתי יכולה להיות רווקה בת 40 שמחפשת כבר 20 שנה את האחד"
"ואז היה לי עוד רגע", תיארה בן ארי את ההצפה הרגשית. "כשמבטן בית הכנסת עלתה השירה כַּמָּה אֱלֹהַי טוֹבוֹת גְּמַלְתָּנִי הרגשתי בכי טוב כזה. זה הפיוט האהוב עלי! יש משהו שורף בידיעה שהחיים מלאים בטוב אבל גם בחוסר. וזה קורה בו זמנית. כמו להודות עכשיו על כל הניסים של המלחמה המשוגעת הזאת ולכאוב את האבדות".
בהמשך התייחסה בן ארי לתובנה שעלתה בה משיחה מוקדמת: "כששרתי, נזכרתי שכמה שעות לפני כן עמדתי בקרן רחוב עם כמה חברים ואמרתי להם שבקלות הסיפורים שלנו היו יכולים להתערבב. הם היו יכולים להיות גרושים עם מאתיים ילד ואני הייתי יכולה להיות רווקה בת 40 שמחפשת כבר 20 שנה את האחד. יש דרכים ארוכות שהן קצרות ויש דרכים קצרות שהן ארוכות. וההודיה - אמרתי להם - אני מרגישה שההודיה בכל חלק במסע היא המפתח. ימימה אביטל אומרת: 'הכרת היש לזמנו'. אנחנו תמיד יודעים חלק אחד, אנחנו תמיד מתקנים חלק אחד. ותמיד יש לנו חלק להודות עליו".
"בשדה הקוונטי השבר והתחייה הם לא שני דברים נפרדים"
"בשדה הקוונטי של החיים שלי, של כולנו, יכולים להתקיים שבר וגעגוע ותחייה" המשיכה בן ארי. "הם יכולים לקרות אחד אחרי השני והם יכולים להתקיים בו זמנית, כי בשדה הקוונטי השבר והתחייה הם לא שני דברים נפרדים, אלא שתי אפשרויות שקיימות באותה נקודה ובאותו זמן. רק המפגש שלנו עם המציאות (ההתבוננות שלנו) - את השדה 'לבחור' מצב אחד. ובגלל שבשדה הקוונטי אין זמן, געגוע הוא בעצם שזירה קוונטית מופלאה בין שבר לתחייה".
את הפוסט חתמה בן ארי בתיאור התמונה שצירפה: "בתמונה: האזעקה האחרונה ביחד. חברות לשבת הכי מוזרה ומופלאה שהייתה לי בחיים. בת חן ויראת חברות הלב. ו Adi Elbahar! זמרת אגדה. תשמעו אותה בממ"ד. איך איך איך קרה ששתינו מצאנו אחת את השניה בירושלים, בנחלאות, במרחק שני בתים וגעגוע, יושבות במקלט ולא מפסיקות לצחוק ולשיר וללמוד תורה?".