הסופרת וגרושתו של הזמר המפורסם חנן בן ארי, הדסה בן ארי, שיתפה היום (שבת) את עוקביה בפייסבוק בתוכנית חדשה אותה היא מקדמת - תוכנית ריטריט לנשים שכולות ליער הסודי בקפריסין. בן ארי ביקשה מהעוקבים לסייע בקידום המיזם ושיתפה על הריטריט שבו לקחה חלק בעצמה.
"עמדנו שם במעגל, בנות הזוג, המלוות וישראלים מהכפר"
"אחת החוויות המטלטלות שעברתי בוונאוו היתה ביום האזכרה של יונדב לוינשטיין, בעלה של הדר שהגיעה לריטריט" שיתפה בן ארי. "כאילו, איך את עושה אזכרה שנתיים לבעלך כשאת באמצע ריטריט של ריפוי במרחק 17 שעות טיסה מהקבר שלו בארץ פלוס חמש שעות נסיעה עם ג'וני-נרדם-על-ההגה-כמעט-איבדנו את חיינו? מתברר שיש להם טקס כזה, לגולשים. כשאני נזכרת עכשיו בטקס הזה אני רועדת. ממש רועדת. קוראים לו: מעגל גולשים".
"יצאנו לחוף על בגדי ים וגלשנים והגלים האירו לנו פנים. עמדנו שם במעגל, בנות הזוג, המלוות וישראלים מהכפר. הדר נשאה דברים. כלומר, נשאה אותנו לרגעים הפשוטים של החיים שהיו לה ולוויקינג שהיא הספיקה להיות נשואה לו חודשיים. ואיך הם עבדו ביחד בחפירות בעיר דוד ואיך הם עשו ביחד את שביל ישראל. וכמה הם אוהבים את האדמה הזאת. ואיך זה מרגיש כשאהוב הולך אחרי האהובה השניה שלו ולא חוזר. ויריב, הרב הגולש מוונאוו, הרב של בית חב"ד שהמציא את כל הריטריט המטורף הזה, עמד שם ואמר שבפרשת השבוע אנחנו קוראים במוות את החיים של מי שהלך, כי מה שנשאר אצלנו עכשיו זה המוב שלו".
"לא יכולתי לעצור את הדמעות"
בן ארי המשיכה: "עם המוב של יונדב נכנסנו למים המלוחים, ואתם לא מאמינים! היו אתנו גם ילדים. ילדים בני חמש ובני שמונה ועשר, שהגיעו עם הגלשן שלהם. והיה שם איזה אבא אחד שלקח את שתי הבנות היפהפיות והקטנטנות שלו על הגלשן. הם עולים על הגל ויורדים ממנו בקלאס ואני לא מבינה מה אני רואה. והיה את הזר. זר פרחים שרון סאן מהקריות, רון שהוא ראש הגולשים, נשא על הגלשן שלו. ואני עומדת שם באמצע המחזה הסוריאליסטי הזה ורק שואלת את עצמי איך זר פרחים ישרוד את הגלים המשוגעים. ורון סאן מזנק על הגלשן ומתחיל לחתור והוא הופך... הוא הופך לבן ים. אני יכולה כמעט להישבע שמול העיניים שלי יש יצור שהוא הכלאה בין דג לאדם. והוא מיישר לנו את הדרך".
"כולנו חותרים ללב ים, מתנשפים. מגיעים לנקודה בה המים שקטים ויוצרים מעגל גדול שבו אנחנו מחזיקים ידיים. והיה לנו שם איזה רגע. רגע קדוש. הדר זרקה את הזר למרכז המעגל ובאותו רגע חשבתי שאני רואה את זר הכלה שהיא החזיקה בחתונה שלהם, חודשיים לפני שהוא נפל בעזה. והיה נדמה לי שככה בדיוק הוא היה נראה ולא ידעתי שבאמת הוא היה כל כך דומה לו. ולא יכולתי לעצור את הדמעות והזר נסחף פתאום מתחת לגלשן שלי ונשאר איתי כמה דקות כמו להחזיק אותי".
"באותו רגע שקט, הפנינו את הגב אחד לשני"
ואז הגיע רגע השיא: "הטקס המשיך. הרחבנו את המעגל והתחלנו לצרוח. לצרוח. להעיף מים למרכז, להוציא את כל האנרגיה הכואבת. צעקנו ושאגנו והשפרצנו עד שמשהו נהיה נקי יותר באוויר וגם בלב שלנו. וזה הרגיש שגם בעולם. ואז דממה. באותו רגע שקט, הפנינו את הגב אחד לשני והתחלנו לחתור לחוף. לקחתי לי עוד רגע, הנחתי יד על הלב ואמרתי כמה מזמורי תהילים. ושוב מבט לחוף, ושוב עולים ויורדים מהגלים".
"ראיתי מרחוק את רון סאן שט אל החוף, מדי פעם מבליח בין הגלים, ולא ידעתי שגם בשבילו נסגר היום מעגל. זה היום שבו הדר גולדין חזר לישראל ובשבילו יש שם חתיכה של סיפור אישי. הייתי בהרבה אזכרות בחיים שלי, התפללתי על קברים. אבל עד אותו יום לא הייתי במקום שבו מים של מעלה פוגשים מים של מטה והדמעות שלנו בני האדם מטשטשות את קו האופק שביניהם".
"היה משהו רדיקלי בריטריט הזה" סיכמה בן ארי. "לא רק אמבטיית קרח וריברסינג ועוד מילים של העידן החדש. היתה שם ד"ר ליה שהביאה אותנו למפגש מחודש עם המוות ועם הבחירה בחיים. בחירה שמביאה בהכרח בחירה בחלומות חדשים, בחיים עם נוכחות, והקשבה עמוקה".
"הריטריט הזה ממשיך להניע את הגלים בחיים שלי. אני לא תמיד חשופה כלפיכם, אבל אני חושפת אדוות. וזאת הסיבה ששלחנו את בנות הזוג של הנופלים לריטריט בקפריסין בסופש הזה, אבל יש משהו שעוד לא הצלחתי לעשות - איך אני מוצאת את התורם הזה שיאפשר לנו לקיים ריטריט *כזה* בכל חודש? יש רשימת המתנה של נשים שכולות שרוצות. ורצון בתוך גוף של אישה חיה-מתה זה לא דבר של מה בכך. תעזרו לי. רעיונות, מישהו?".