גרושתו של הזמר חנן בן ארי, הסופרת המצליחה הדסה בן ארי, שיתפה את עוקביה באינסטגרם בחוויה המטלטלת שהכינה אותה לקראת יום הכיפורים. תמונתו של אחד מהנופלים במלחמה הזכירה לה מסר פשוט וחשוב על קבלה והשלמה.
"הוא היה כל כך נכון וכל כך לא"
"לא מזמן הסתכלתי בתמונה של אחד הלוחמים שנפלו, היא קפצה לי בפיד" פתחה בן ארי. "היו שם כמה תמונות, של כמה חיילים שנהרגו ביחד. התבוננתי בהם בכאב. העולם עצר מבחינתי. ונעצרתי על תמונה אחת. ובה חייל אחד. עם שני אישונים שממוקמים באופן לא מאוזן. וחיוך שהוא קטן בצד אחד וגדול בצד השני".
בן ארי המשיכה: "הגבות שלו לא היו מסודרות. ככל שעברתי על הפנים שלו, כאילו אני מלטפת אותן, הרגשתי שאני מהופנטת. הוא היה כל כך נכון וכל כך לא. כלומר, הוא היה פוטוגני להפליא, והקסם של התמונה היה שהיא... לא מושלמת. לא ידעתי אם הוא מביט בי או פוזל. לא ידעתי האם החיוך שלו עקום או שתפסו אותו באיזה רגע. לא ידעתי האם האוזניים שלו בגודל זהה ומוטות ביחד עם הראש או ש..."
"התאהבתי בו ברגע הזה"
אלא שדווקא מחשבות אלו הובילו את בן ארי לתפנית: "התאהבתי בו ברגע הזה. ביופי הזה. החי הזה. והרגשתי שכואב לי בנשמה וגם בגוף, שהוא כבר לא איתנו. כשאני קוראת או שומעת הספדים אני מרגישה שאני מרותקת לאלה שאני מסוגלת ממש לראות בדמיון שלי איך הם חיו. אלו שאהבו לעזור תמיד וגם על הפעם ההיא שדווקא לא עזרו ואיך הם רקדו במסיבות דביליות ולא וויתרו על המילואים וקיללו בלי סוף ואהבו את בת הזוג שלהן ועשו הכל למענה. כל החלקים שיש באדם. הזוהרים והפחות זוהרים והסתמיים".
בן ארי סיכמה: "פתאום אני חושבת שככה אני נכנסת ליום כיפור. אלוהים, זה אנחנו. העם שלך. עין פה, עין שם. קצת פוזלים. מתאחדים בשדה הקרב וחוסמים את איילון. טייק איט או ליב איט. והלוואי שתיקח אותנו ותתאהב בנו למרות המראה הטבעי והלא מושלם. זה אנחנו. ויש פצעים שאולי לעולם לא נוכל לרפא בעצמנו. תעזור לנו קצת בזה. תוריד לנו את השחור בין השיניים, תסדר אותנו. תסיים לנו את המלחמות. כולן".