ערב אחרי הפיגוע המזעזע שהתרחש בשכונת רמות בירושלים, שתפס בבטן כל ישראלי ובוודאי כל ירושלמי, מצאתי את עצמי צועדת עם המונים לפארק הירקון לרגל הופעתו של הכוכב עידן עמדי. היו אלו שעות ספורות אחרי החיסול (לכאורה) המשמח של בכירי חמאס, אך הראש עסק כולו בשאלה מה יעלה כעת בגורל החטופים. הרבה סיבות לחוש מצפון כשאת מגיעה לערב של מוזיקה וכיף, אך לא כשמדובר בעידן עמדי.
הפציעה של עידן עמדי בעזה העניקה לו לגיטימציה שאין לאף אמן אחר במדינת ישראל. מאז שבעה באוקטובר כל הופעה בישראל חייבת להיות מלווה בשיר אחד לפחות שמוקדש לחלל, שיר אחר שמוקדש לחטופים, תזכורת נפרדת לכך שצריך לשחרר אותם ורצוי גם שיר אמוני/דתי/מרים כדי להזכיר שעם ישראל חי ולהרים לפצועים ולמילואימניקים. עמדי, בהיותו לוחם, פצוע וחבר שכול בעצמו - פטור מכל אלו. בעומדו על הבמה הוא מנציח את כל פצועי המלחמה ומעביר עשרות מסרים גם מבלי לדבר. ובכל זאת, הוא לא מרשה לעצמו להשתמש בקלף הזה.
ההופעה של עידן עמדי בפארק הירקון צילום: אריאל עפרון
נותן לחיים לרקוד
מלבד העובדה שחלק גדול משיריו של עמדי עוסק ישירות במלחמה - כמו הלהיט "כאב של לוחמים" שגרם לחצי מהקהל להתפרק בבכי או השירים מתוך האלבום האחרון "סופרמן" שמספרים על הפציעה של עמדי - המופע כולו היה ישראליות טהורה. במשך שעתיים עמדי הרים מהבמה כל שלט שנזרק אליו מהקהל עם תמונה של חלל והניף אותו לעיני המצלמות. אחד אחרי השני, תוך כדי שהוא שר, מנגן או רוקד על הבמה, הוא נתן התייחסות לכל משפחה שכולה שמילאה את השורות הראשונות של המתחם.
יצא לי להגיע ללא מעט הופעות מאז שבעה באוקטובר. כולן נתנו יחס ראוי למלחמה, אך מה שהיה צורם בכל פעם אלו המעברים החדים בין הבלדות ששורפות את הלב לשירי המסיבות. בהופעה של עמדי אין את זה - ולא בגלל שהוא לא מרים. להפתעתי (כן, גם אני חשבתי שכל השירים שלו שקטים) הבחור הרגיש הזה יודע להרים את הקהל על הרגליים. ועדיין, גם כשהוא שר "בוקי דללה" ומענטז על הבמה, הוא רוקד עם דמעות בעיניים. או כמו שהוא מתאר את זה - נותן לחיים לרקוד.
עידן עמדי בפארק הירקון צילום: תמר חנן
המונולגים שנשא עמדי על הבמה היו ספק מדוקלמים, ובכל זאת הצליחו לגעת בלב. כשהוא מדבר על עקיבא חברו שנהרג, כשהוא מגולל את סיפור ילדותו בירושלים, כשהוא חוזר שוב אל הפציעה ההיא שהעניקה לו את החיים במתנה. אחרי 15 שנים במקצוע, מאז פרץ בתכנית "כוכב נולד", עמדי מעביר עם הקהל שלו מסע. וכל מה שעובר בראש זה שכל כך מגיע לו, מגיע לו כל כך.
הייתה גם צביטה קטנה כשהתגלה שהאוכל במתחם אינו כשר למרות שחלק עצום מהקהל של עמדי הוא דתי או מסורתי, וגם הפתעה קלה מכך שעמדי בחר לא לארח אף אמן במופע ענק כזה, אך הכל התגמד אל מול הערב העוצמתי שסיפק הזמר לאורחים. ערב שהתחיל בקול רועד של זמר שלא הצליח להסתיר את ההתרגושת שלו, המשיך עם אנרגיות מפתיעות כשרץ לאורך הבמה ורקד עם הנגנים והסתיים כשקהל שלם שר איתו את המילים של "נגמר". במקרה של עמדי לא רק שלא נגמר, יש מצב שדווקא עכשיו זה מתחיל.
הכותבת הייתה אורחת בהופעה