במדינת ישראל מקפידים, גם במהלך מלחמה עקובה מדם, למצוא בכל פעם קורבן להעלות על המוקד ולכתוש. לעיתים זה מוצדק, כמו במקרה של אייל גולן, ולעיתים - לרוב - מדובר בכוכב אומלל וחף מפשע. ודאי שמעתם שהכוכבת ההוליוודית האהובה גל גדות העזה להעניק את פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר כשהיא אינה עונדת את סיכת החטופים הצהובה. איך לא תשמעו? הרי אופירה אסייג כבר כתשה אותה באינסטגרם, וגם ברשת ה-X לא עושים לה הנחות. לא רק שמגיעה לגל גדות מחילה, היא בכלל לא צריכה להתנצל.
1. הסיבה הראשונה: ההופעה של גל גדות בטקס גלובוס הזהב עם סיכת חטופים על חולצתה, במידה והייתה מתרחשת, לא הייתה מזיזה לאף אחד. היא אולי הייתה מרגשת כמה ישראליים שהיו צופים בטקס (מי אתם?) אבל בטח לא הייתה מעניינת את כל האחרים בקהל. מי ששונא את ישראל והחטופים לא מעניינים אותו לא ישנה את דעתו בגלל סיכה צהובה (שלא כולם יודעים מה המשמעות מאחוריה, כמובן). לעומת זאת מי שמתעניין בחטופים, חרד לשלומם ונאבק לחזרתם ממש לא זקוק לסיכה כדי לזכור את זה, מאחר ואי אפשר לשכוח לרגע.
גל גדות אינה רכוש של אף אחד
2. הסיבה השנייה: גל גדות אינה רכוש של אף אחד. היא אכן גאווה ישראלית שיש להתפאר בה, וזו זכות עבורנו כשהיא מככבת בתכניות ובבמות הגדולות בעולם, אך היא לא רכוש של מדינת ישראל. גדות לא בחרה להיות שגרירת ישראל, היא בחרה להיות שחקנית. למרבה המזל זה הצליח לה, ולא פעם היא בוחרת לנצל את הבמה כדי להחצין את הישראליות שלה, לעשות לנו שם טוב בעולם, וגם עבור הסברה כשצריך. האם היא מחויבת לכך? לא. האם זה טוב עבורנו? ודאי. אך לאף אחד אין זכות לבקר אותה כשהיא מחליטה שלא לעשות את זה, ובוחרת את המלחמות שלה מול העולם.
אם הייתה מתעקשת לענוד את הסיכה כנראה שהייתה נאלצת לוותר על הכבוד המדהים שהוענק לה, ואף אחד לא באמת היה מרוויח מכך. מאז פרצה המלחמה גל גדות סופגת נאצות וגילויי אנטישמיות שאף ישראלי לא חווה, החל ממתנגדים להופעתה בסרטים מסוימים ועד לתגובות וקללות ברחבי הרשת, כך שהיא האחרונה שצריכה לספק דין וחשבון על מידת הציוניות שלה.
סיכה צהובה אינה הדרך היחידה למאבק לשחרור החטופים
3. הסיבה השלישית: סיכה צהובה אינה הדרך היחידה למאבק לשחרור החטופים. בעיניי היא בכלל לא חלק מהמאבק אלא הבעת סולידריות שמיועדת אך ורק כלפי משפחות החטופים, אך גם מי שמאמין בכוחה יהיה חייב להודות שהיא רק סממן אחד מתוך מאבק גדול הרבה יותר. משבעה באוקטובר גדות משלמת מחיר כבד בהחלטתה להביע פעם אחר פעם עמדות ציוניות וברורות נגד הפסקת המלחמה, בעד השמדת החמאס ובעד שחרור החטופים. היא עושה זאת בסטורי ובפוסטים באינסטגרם, בראיונות וכמעט בכל במה שניתנת לה - מלבד הטקס המדובר.
רק אתמול העלתה פוסט בחשבון האינסטגרם שלה שהתייחס לסרטון של החטופה לירי אלבג, בהנחה שרבים מצופי הטקס יחפשו אותה ברשתות וכך ייחשפו לתוכן החשוב הזה. סיכה צהובה לא הייתה מספרת חצי דבר על המצב של החטופים בעזה ועל העוול הנורא שגרם (וגורם) לנו החמאס, אך המאבק החשוב שעושה גדות כבר למעלה משנה - דווקא כן. הסיכה הצהובה היא פתרון עצלני עבור אלו שמעוניינים באייטם מחמיא ורוצים שכולם יראו שהם בעד שחרור החטופים כשבפועל הם לא עושים שום דבר שיקדם אותו. דווקא בגלל שגל גדות רוצה כל כך בשחרורם - ומוכנה להקריב את שמה הטוב בישראל לשם כך - היא בחרה שלא לענוד את הסיכה.