כאשר חליתי בדלקת מעיים חריפה לפני כמה שנים, וגרמה לי להשיל 15 קילו מהמשקל שגם ככה אין לי, ואחרי שהתייאשתי מרופאים שאמרו לי "אין לך כלום חביבי", נסעתי לפגוש את המורה הראשון שלי לבריאות טבעית, בביתו ברחובות. חשבתי שאני הולך לפגוש איזה "מר עולם", כזה מהפרסומות לחדר כושר שרק מלראות אותו מתאמן אתה מתעייף. במקום זה פגשתי אדם צנום, חייכן עם גוף צר ולב רחב. "מה אתם לא אוכלים כלום אצלכם?" שאלתי אותו, חושש על מר גורלי, רואה את עצמי הולך ומתנדף מהמציאות.."בטח אוכלים" הוא אמר, "רק ההבדל הוא שאנחנו למדנו לא רק מה לאכול , אלא גם איך, כמה ולמה".
הרמב"ם כתב, שהיות והאדם קיבל כפיקדון את הנשמה בתוך גופו, חלק מדרכי עבודת ה' הוא לדעת לשמור על הגוף, שהוא הלבוש לנשמתו. "ואיך יבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה. ולפיכך צריך להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים" (הלכות דעות פ"ד). הלכה א: "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא".
במילים אחרות, יש הבדל גדול בין תחושת הרעב, שהיא הצורך לאכול, לבין התיאבון שזה הרצון לאכול. בדור שלנו, כשריבוי השפע האלוקי קיבל גם הופעה גשמית, עם אלפי המסעדות, שלטי החוצות המגרים, והריחות המשכרים (או המשקרים?) מהמאפיות, חושינו הטבעיים התכהו, ובמקום לאכול כדי לחיות, אנחנו חיים כדי לאכול.
תרבות השפע יצרה לא רק חתולי רחוב שמנים, כי אם גם אנשים חולים. מחלות כמו סכרת, לחץ דם גבוה, מחלות בדרכי העיכול, ועוד.. כאשר האדם אוכל לא רק כדי למלא את מצבורי הסוכר שהגוף זקוק להם, אלא מתוך תאווה רגעית, שעמום, כדי למלא את החסר בחייו או סתם כי "הגיע שעת האוכל הקבועה שלי", אותו אוכל שהוא יאכל, לא יזכה לפירוק נכון על ידי מיצי העיכול. מערכת העיכול שלו תהיה חלשה, במקום לתפקד כראוי, דבר שיביא לעיפוש המאכל, שיתסוס בקיבה ובמקום להתפרק, להיספג, ולחלק לגוף את מה שהוא צריך להמשך קיומו, יווצרו ממנו רעלים שנספגים למערכת הדם, ומהם עלולות חלילה להיווצר בהמשך, מחלות.
כנ"ל אגב, לגבי השתיה המרובה ללא צורך של הגוף לנוזלים. הדבר מביא לעודף נוזלים בגוף, שמעכב את אספקת המזון והחמצן לכל התאים, ומאט את תהליך ניקוי הפסולת היומיומי. שלא נדבר על עומס על הכליות, הלב וכו'.
רוצים ראיה? בבקשה. שתן צהבהב מעיד על הוצאת פסולת מהגוף ועל ניקוי רעלים טבעי. לעומת זאת, ביום בו השתייה מרובה יותר מדי, השתן יהיה בהיר עד שקוף. זה מעיד על הוצאת עודף נוזלים מהגוף. והיכן הפסולת נשארה?
לסיכום, כדי להחזיר לעצמנו את חדות החושים שאיבדנו בגלל השוקולדים והשתייה המתוקה, קחו טיפ: ברגע ש"מקרקרת הבטן" או הגרון יבש, זו הנורה של הגוף שהגיע הזמן להכניס עוד קצת דלק. הדחף למתוק או לנשנוש האינסופי, נובע מחסרון פנימי יותר. חפשו אותו. ואם בכל זאת יש לכם "צורך" לקוביית שוקולד, תשאירו אותה לשבת.
הכותב: עידן יצחקיאן, יועץ ומנחה לרפואה טבעית גוף ונפש בדרך היהדות, בוגר מכללת אלימה מיסודו של הרב יובל הכהן אשרוב. ליצירת קשר: 0542321045. Idanitz@gmail.com