בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר לראשונה לפני שבועיים המתת חסד של חולה במחלת ניוון שרירים סופנית, על ידי הפסקת פעולת מכונות ההנשמה אליהן היה מחובר, כך מתפרסם היום (ג') בהארץ. ההחלטה התקדימית התקבלה לאחר הסכמה מצד היועץ המשפטי לממשלה יהודה ווינשטיין.
מדובר באדם שסבל ממחלת ניוון שרירים סופנית בשנים האחרונות, כשבשבע השנים האחרונות היה משותק לחלוטין למעט יכולת להזיז את עיניו. לאחרונה עלה חשש כי יאבד את היכולת לתקשר באמצעות תנועות העיניים ועל כן פנו עורכי דינו בבקשה חריגה לאפשר את המתת החסד. “מזה כשנתיים, במקביל להידרדרות משמעותית במצבי, הכוללת כאבים רבים יותר, איבוד שליטה על סוגרים, החמרה במצב העיניים וכדומה, גמרתי אומר לסיים את חיי”, מסר החולה. "קשה לתאר במלים את מצוקתי וסבלי ואת חוסר האונים בו אני מצוי, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. אני מרגיש כי אני, למעשה, אדם מת בגוף חי. חיי הינם גיהנום עלי אדמות ואיני סבור כי ניתן לכנותם חיים. אני מעוניין ליטל בחזרה את השליטה על חיי, להתנתק ממכונת ההנשמה ובכך לקבוע את עתידי ולסיים את חיי בכבוד. החלטתי זו נחושה והיא התקבלה בצלילות מלאה ותוך מודעות מלאה למשמעותיה ולהשלכותיה".
בקביעת היועמ"ש, אשר היוותה כאמור הסכמה לניתוק ממכשירים, הוא קובע כי הבקשה הינה חריגה אך לגיטימית, וכי החולה ימשיך להיות מחובר למכונת הנשמה, אך במכשירים תבוצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה וריכוז החמצן. כך, בפועל לא ינתקו את המכשירים אך לא ייכפה על החולה טיפול רפואי שאינו מעוניין בו. בעקבות החלטת ווינשטיין, נתן השופט רחמים כהן תוקף של פסק דין להסכמות בין הצדדים, ומספר ימים לאחר מכן נותן החולה מהמכשירים ונפטר.
יש לציין, כי בעוד מדובר במקרה בעייתי של המתת חסד, בפועל הדבר אינו נופל תחת הגדרות חוק החולה הנוטה למות, שעושה איזון בין קדושת החיים לאוטונומיה של אדם על חייו, ועושה הבחנה בין פעולה אקטיבית המביאה למותו של אדם, לבין פעולה פסיבית כמו הימנעות מטיפול רפואי. בעוד שפעולה אקטיבית אסורה על פי החוק, מחדל ממתן טיפול עשוי להיות מותר.
בינואר 2014 יצאו רבני צהר בנייר עמדה נגד המתת חסד במסגרת תיקון לחוק שהוביל עופר שלח. "האיסור להתאבד הוא איסור חמור, הדומה לאיסור רצח אדם אחר", כותבים הרבנים. "איסור זה הוא גם במצב של חולה הנוטה למות, דהיינו במצב בו מותו הקרב של האדם הוא ודאי", ממשיכים הרבנים.
"אין מקום להבחין בין פעולה 'עדינה' כמו נטילת כדור לבין פעולה 'אלימה'. חומרת שניהם שווה. אסור לסייע לאדם לעבור עברה", מדגישים הרבנים ואומרים: "הצעת חוק זו פוגעת בערך קדושת החיים כערך".
רבני צהר הזהירו כי "קביעת מדד לערך החיים עלולה להכשיר את הקרקע ליצירת מדדים נוספים, לדוגמא: ערך חייהם של הנמצאים בתרדמת או אפילו המוגבלים בגופם או בשכלם. הצעת חוק זו עשויה להוביל להתאבדויות במצבי מצוקה שונים ומגוונים, וכן קיים חשש שבני משפחה או אנשי צוות רפואי יפעילו לחץ, סמוי או גלוי, על חולים סופניים, על מנת שיבחרו במוות 'בכבוד' כדי להקל על הנותרים בחיים", כותבים הרבנים ומסיימים "תפקיד הרופא הוגדר מאז ומעולם להציל חיים ולשפר את אורכם ואיכותם בלבד. מתן זכות לרופאים לרשום מרשם מסיים חיים משנה את הדימוי של הרופאים בעיני עצמם ובעיני החברה. שינוי זה עשוי לגרום להשלכות מרחיקות לכת על תפקיד הרופאים ועל האמון בהם", לדברי הרבנים.