רבנים בארה"ב: אשה לא יכולה לכהן כרבנית

נשים לא יכולות לשרת בתפקידי הנהגה הלכתית ולכהן בתפקידי רבנות. כך קבע ארגון ה- OU, במסמך שפורסם בשבוע שעבר והוביל לסערה גדולה בארצות הברית ולתגובות זועמות בזרם הליברלי בישראל.

ה- OU, הוא איגוד הרבנים האורתודוכסים החשוב והגדול באורתודוכסיה המודרנית בארה"ב. ה"פורוורד" שחשף את המסמך, מדווח כי על הפסיקה חתומים שבעה רבנים בכירים מקרב הרבנים באורתודוכסיה המודרנית, ביניהם הרב הרשל שכטר מה"ישיבה יוניברסיטי", הרב גדליה דב שווארץ והרב בנימין יודין, מהבולטים שברבני ניו-ג'רזי.

"אישה לא תמונה לכהונה בתפקיד רבני", כך נכתב במסמך שמונע מנשים לתפקד כמנהיגות הלכתיות בקהילותיהן. כמו כן נפסק כי אין להתיר לנשים להוביל תפילות או טקסים דתיים. אלן פגין, סגן נשיא בכיר ב-OU אמר: "קיבלנו מספר פניות מחברים בבתי כנסת וכן מעסקני ציבור בתחום בקהילותיהם, ומהמנהיגות הרבנית - להדרכה בנושא". הוא הבהיר כי הפסיקה נוגעת רק לעניין הנהגה הלכתית ושהם מעודדים נשים לקחת על עצמן תפקידי הנהגה אחרים בקהילותיהן.

בארה"ב, שם יש ארבע קהילות אורתודוכסיות שנשים מכהנות בהן בתפקידי רבנות, הרוחות סוערות. "עדיף שה-OU יתעסק בפסיקות בענייני טונה", הגיב הרב שמואל הרצפלד, רב קהילת "אוהב שלום", כשהוא רומז למחלקת הכשרות של הארגון, שהפכה אותו למותג הכשרות הגדול ביותר בעולם. הרב הרצפלד עצמו מכהן כראש בית הכנסת הלאומי בוושינגטון די-סי, שבו מכהנת המהר"ת (מורה הלכתית רוחנית תורנית, מ.ו.) רות בלינסקי פרידמן. אחד החששות הכבדים בקהילות היהודיות בארה"בהוא שקהילות המעסיקות נשים בתפקידי מנהיגות הלכתית, ישקלו להתפצל מתוך ה-OU.

טענות נוספות הנשמעות מצד רבניות בקהילות שונות, הן שהפסיקה אינה מייצגת את כלל ארגון ה-OU ושבבסיסו עומד הרצון "לחזק את ריכוזיות הכוח שלו". יש לציין שמעבר לתפקידי הנהגה שאינם הלכתיים, במסמך הוחלט להשאיר על כנו את תפקיד יועצות ההלכה בענייני טומאה וטהרה שנימוק שמדובר ב-"שירות חשוב".

(צילום: באדיבות המצלם)

יש לציין כי בישראל מכהנות שתי נשים כמנהיגות רוחניות בקהילותיהן, אך לא מדובר בתפקידים הכרוכים בפסיקה הלכתית. השתיים הן הרבנית כרמית פיינטוך בקהילת הרמב"ן אותה מנהיג הרב בני לאו והרבנית ד"ר ג'ני רוזנפלד, המשמשת בתפקידה בקהילה באפרת.

לפני כשנתיים הוציא ארגון רבני ורבניות בית הלל פסק הלכה, תחת הכותרת "אישה פוסקת הלכה", בו נכתב כי "מסירת המידע לשואל המבקש לדעת דבר ה' - זו הלכה - היא נדבך מרכזי בהוראת ההלכה. על כן כל שלמד הלכה ויודעה ראוי למסור אותה, ובכלל זה נשים חכמות בתורה שהוכשרו להוראת הלכה. גם במקרים שבהם הוראת ההלכה כוללת שיקול דעת והכרעה בספקות, הכריעו פוסקי הדורות כי אישה כשרה להורות הלכה (בעלי התוספות; ספר החינוך; ברכי יוסף), וכך הורו הרבנים הראשיים לדורותיהם (הרב הרצוג; הרב בקשי דורון).

להנחיה זו משקל מיוחד בזמננו, שכן היום הערך של לימוד התורה מונחל גם לנשים. מאחר שב"ה צומחות נשים העוסקות בלימוד ש"ס ופוסקים בשקידה ובקבלת מסורת מתלמידי חכמים - הן בוודאי יכולות להורות. לקביעה זו יש חשיבות מיוחדת בתחום הלכות נשים. אם בכלל תחומי ההלכה, נשים רשאיות להורות, בתחומים של הוראה לנשים הדבר נחוץ. מעורבותן של חכמות ההלכה עשויה לשבור מחיצות בפני המהססות לשאול, אשר נותרות פעמים רבות בספק, ומתוך כך באות לידי החמרת יתר או לידי עברה על ההלכה.

בדורות האחרונים הרחיבו חכמי הלכה את היקף לימוד התורה הראוי והמחויב לבנות ונשים אל מעבר לתחום הנחוץ לקיום המצוות שלהן. לפיכך נשים שלמדו גם את שאר תחומי התורה ויודעות תחומים אלו יכולות להורות בהם"

מארגון 'קולך' נמסר כי "תשובת ה-OU נגד שיתוף נשים בתפקידי הנהגה רוחניים בקהילה היא החלטה עגומה, המסיגה את השיח ואת הקהילות עצמן עשרות שנים אחורה. שותפות נשים בתפקידי הנהגה רוחניים והלכתיים ביהדות האורתודוכסית בארה"ב ובישראל, היא מהלך חי ובר-קיימא שלא ניתן להתעלם ממנו. אל מול תשובת ה-OU, ניצבות נשים אדירות, למדניות, מורות הלכה ומנהיגות רוחניות, שהינן שותפות אמיתיות לבנייתו והעצמתו של עולם התורה וההלכה".

בתנועת 'נאמני תורה ועבודה' אמרו כי הם "מצרים על הניסיונות לעכב את השתלבותן של נשים באופן משמעותי כמנהיגות רוחניות והלכתיות", כדבריהם. "אנו ערים לאתגרים הגדולים, אולם הדרך הנכונה להתמודד עמם הן בארץ ובין בארה"ב, היא בדרך של מתן אמון ברצונן של נשים וברצוננו יחד, להפוך לכוח מניע בעבודת ה'".

יו"ר רבני 'דרך אמונה', הרב ברוך אפרתי, גבה את הפסיקה ואומר בתשובה לשאלת גולש ב'כיפה' כי "אין היתר לאשה לכהן כרבה או רבנית קהילה, וודאי לא כדיינת בבית דין. זהו היפך התורה ומסורת ההלכה, ומי שנוהג כן מורד כנגד דעת כל גדולי הדורות האחרונים. איסור זה אינו רק דעת רבני ארץ ישראל, אלא גם דעתם הברורה של רבני אמריקה. הדברים פשוטים לכל בר בי רב דחד יומא, והצורך לפרסם זאת רק מעיד על חדירת הרפורמה לכמה מקומות, עד שנוצר צורך לשוב על דברים פשוטים כאלו".